לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

מבט על דיני ההפרה היסודית ודוקטרינת הארכה בחוק החוזים (תרופות), פסיקה ופסיקת בתי המשפט

הקדמה

סוגיית האיחור בקיום התחייבות לפי חוזה, והשלכותיו על עצם המשך קיום ההסכם או ביטולו, מעלה לדיון שאלות עקרוניות בדיני חוזים. במוקד הדיון ניצבת השאלה אם איחור זה מהווה "הפרה יסודית" של החוזה – באופן המזכה את הצד הנפגע בזכות לבטל את החוזה מיד – או שמא מדובר בהפרה שאינה יסודית, המחייבת מתן ארכה למפר בטרם ביטולו של החוזה. במאמר זה נסקור את ההסדרים המרכזיים בחקיקה הרלוונטית – חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), ואת האופן שבו פורשו והוחלו בפסיקת בית המשפט העליון. נתמקד במיוחד בהוראות סעיפים 6, 7, 8, וכן נידרש גם להוראות סעיפים 9(א) ו-15(ב) לחוק התרופות ולמקורות נוספים הנוגעים לביטול החוזה ולהשבת כספים.

1. מושגי יסוד: הפרה יסודית לעומת הפרה שאינה יסודית

א. הגדרת ההפרה היסודית

סעיף 6 לחוק התרופות קובע כי הפרה יסודית היא הפרה “שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה”. למשמעות ההגדרה עמד בית המשפט בפרשות שונות, ובכללן ד"נ 44/75 אדמונד ו-סעדי ביטון נ' מאיר וחנה פרץ (פ"ד ל(3) 581). שם קבע בית המשפט העליון, מפי כב’ הנשיא (אגרנט), שהפרה יסודית הינה כזו שתוצאותיה יכולות להיחזות כתוצאות מהותיות שניתן היה לצפותן מראש כהשלכה קריטית על עצם התקשרות הצדדים.

ב. חשיבות הסיווג: ביטול מיידי או ארכה לתיקון

על-פי סעיף 7(א) לחוק התרופות, אם מדובר בהפרה יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה (בכפוף להודעה לפי סעיף 8) בלא צורך במתן ארכה למפר לקיים את חיוביו. מנגד, אם מדובר בהפרה שאינה יסודית, סעיף 7(ב) מחייב מתן ארכה סבירה בטרם הביטול, אלא אם כן מתקיימות נסיבות שהופכות את הביטול בלא ארכה ל"בלתי צודק”.

2. איחור כ"הפרה יסודית" – אימתי?

א. העיקרון: האם אדם סביר היה מתקשר בחוזה?

באיחור בקיום התחייבות עשויה להיות טמונה הפרה יסודית, אם מתקיים המבחן הסטטוטורי של סעיף 6 ("אדם סביר לא היה מתקשר בחוזה לו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה"). כך, אם האיחור שולל את עיקר התועלת שציפה הנפגע לקבל. בפסיקה מודגשת האבחנה בין "איחור קל", שלעתים אין בו כדי לגרום לנפגע לפסול לגמרי את העסקה, לבין איחור המניב נזק משמעותי, “תגובת שרשרת” או שלילת תכלית ההסכם.

בע"א 91/75 מרגליות נ' אברבנאל (פ"ד כט(2) 652) וגם בדיון נוסף 44/75 ביטון נ' פרץ, צוין שלעתים עיכוב במסירת דירה עלול, לפי הנסיבות, להגיע למדרגת הפרה יסודית. הכול תלוי בעובדות הקונקרטיות – האם נגרם נזק מהותי? האם האדם הסביר היה מתקשר בחוזה אילו ידע על האיחור הארוך או המשמעותי?

ב. תניה חוזית בדבר מועדי התשלום

לעתים קיים בחוזה סעיף הקובע במפורש שכל איחור בתשלום או בכל חיוב בזמן מהווה הפרה יסודית (למשל “סעיף 15(ב) לחוק התרופות”, או אמירה חוזית שהאיחור הוא תנאי מפורש). אולם בתי המשפט מגבילים תניות גורפות כאלו. כפי שמורה סעיף 6 סיפא לחוק התרופות: "תניה גורפת העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן אין לה תוקף אלא אם הייתה סבירה בעת כריתת החוזה.” משמעות הדבר שבית משפט יבחן בכל מקרה את סבירות התניה ומידת הנזק הפוטנציאלי.

3. חובת מתן ארכה: מתי התאחרה הארכה לביטול?

א. הכלל: בהפרה יסודית, אין חובה בארכה

כאמור, סעיף 7(א) לחוק התרופות קובע שבמקרה של הפרה יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה ללא צורך במתן ארכה. זאת משום שבעת כריתת החוזה, יכול הנפגע להעריך כי הפרה כזו שומטת את הבסיס הכלכלי או המקצועי של ההסכם.

ב. אי-מתן הודעת ביטול בזמן סביר – נפקותה

סעיף 8 לחוק התרופות קובע כי ביטול החוזה ייעשה בהודעת הנפגע למפר, "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". בית המשפט עמד על כך בע"א 2106/00 נסאר נ' נסאר ובע"א 71/75 מרגליות נ' אברבנאל. נקבע כי גם הפרה יסודית יכולה להצטמצם אם הנפגע השתהה זמן רב מדי בטרם הודיע על הביטול, והחוק עשוי לדרוש מתן ארכה חדשה או לראות בשיהוי משום ויתור על ההפרה. עם זאת, הכל תלוי בנסיבות הקונקרטיות.

ג. הפרה לא יסודית והצורך בארכה

אם קבענו שאיחור מסוים אינו הפרה יסודית, הרי לפי סעיף 7(ב) הנפגע מחויב לתת למפר ארכה נאותה לתקן את ההפרה. בפסיקה הודגש (ד"נ 44/75 ביטון; ע"א 115 הַאז נ' מני) כי המטרה היא למנוע "פיצוץ" הסכם בשל הפרה קלה יחסית. הנפגע זכאי לבטל את החוזה רק אם המפר לא ניצל את הארכה.

4. ביטול חוזה ואפקט ההשבה

עם ביטול החוזה כדין, קובע סעיף 9(א) לחוק התרופות כי כל צד ישיב לשני את מה שקיבל או ישלם את שוויו. בפסק דין ע"א 2106/91 אדמונד, ביטון נ' פרץ נקבע כי ההשבה היא קונסטרוקציה חיונית להגינות, נוכח כך שההסכם מופקע למפרע והצדדים אמורים לחזור למצבם מלפני ההתקשרות.

במספר מקרים (למשל ת"ק 46400-05-19 אסולין נ' ורד, בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה), נקבע כי אם צד הפר הפרה יסודית את החוזה, הנפגע זכאי להשיב לעצמו את התמורה ולהשתחרר מחיוביו החוזיים, כולל חיוביו להמשך תשלום.

5. יישום הלכה למעשה: מבט על מספר דוגמאות

1. סיפור "הגן והסייעת" (ת"ק 46400-05-19 לעיל): בית המשפט קבע כי כאשר נצפתה סייעת הגן ביחס בלתי הולם לילדים, הפר הדבר את המהות המרכזית של החוזה בין ההורים לגן: שמירה על שלום הילד. לפיכך ההפרה הוגדרה כיסודית, וההורים היו רשאים לבטל את ההסכם בו-ברגע, אף שנאמר בחוזה כי ביטול בחודש מאוחר מחייב תשלום עד סוף השנה. תניה זו נסוגה מפני סעיף 7(א) לחוק התרופות, התיר להם לבטל, ועמה חובת השבת ההמחאות ודמי האגרה ששולמו.
2. ע"א 91/75 מרגליות נ' אברבנאל: המוכרים התחייבו למועד מסירה, אך איחרו משמעותית במסירה. בית המשפט שקל את היקף הנזק לקונים, הצורך במגורים חלופיים וכד' וקבע שהאיחור אכן מגיע כדי הפרה יסודית, המזכה בביטול, וזאת ללא ארכה.
3. ד"נ 44/75 ביטון נ' פרץ: בדיון הנוסף עמד בית המשפט העליון על השאלה מתי איחור בתשלום/במסירה הוא יסודי. צוין כי עצם האיחור הפורמלי אינו בהכרח מעיד על יסודיות, ולפעמים חובה לתת ארכה. ואולם, מקום שהאיחור ממושך מאוד, ואין סיכוי לתיקון במועד סביר, יראו בכך הפרה יסודית.

6. סיכום

נושא האיחור בביצוע חיוב חוזי אינו תמיד חד-משמעי. הדין מבחין בין הפרה יסודית, המזכה בביטול מיידי, לבין הפרה לא יסודית המצריכה מתן ארכה למפר לקיום חיוביו. השאלה אם מדובר בהפרה יסודית תלויה בעוצמת הפגיעה של האיחור בתכלית העסקה, וכן במוסכם בין הצדדים, לרבות תניות מפורשות או נסיבות המשקפות את עיקר ההתקשרות.

ככל שמדובר באיחור משמעותי או ממושך מאוד, המתפרש כ"שלילת עיקר התועלת" עבור הצד הנפגע, או אם החוזה מגדיר זאת כיסודי בדרך סבירה, תהיה ביד הנפגע זכות לבטל את החוזה ללא ארכה. אם ההפרה אינה חמורה כל כך, החוק (סעיף 7(ב)) דורש מתן הזדמנות למפר לתקן.

עוד יש לזכור, עם ביטול החוזה כדין, נכנסת לתמונה חובת ההשבה ההדדית (סעיף 9(א)) – כל צד מחזיר את מה שקיבל. אמנם יש ומנסים המתקשרים לכלול הוראות מפורטות המגבילות את זכות הביטול או שוללות אותה, אך חוק התרופות והפסיקה הישראלית לא ירשו דחיקת הדין הכללי, אם הדבר פוגע בזכויות יסוד של הצד הנפגע בצורה בלתי סבירה.

אי-קיום התנאי הקונקרטי של "מועד ההתחייבות" יכול בנסיבות מסוימות להיחשב הפרה קלה שהחוק מחייב בשל מתן ארכה. אולם ככל שעקב האיחור נגרם נזק מהותי או שהאדם הסביר לא היה מתקשר אילו ידע על כך מראש – אז מדובר בהפרה יסודית, ודי בכך כדי לאפשר ביטול החוזה מיד.

כך, בסיפור בו גן ילדים חרג מהבטחתו הבסיסית לשמור על שלומם של הילדים והורה ראה זאת כהפרה יסודית, רשאי היה ההורה לבטל ההסכם. אף אם מתקיימת תניה בחוזה הקובעת כי ביטול לאחר תאריך מסוים יחייב את ההורה עד תום השנה, תניה זו תתבטל מעצם ביטול החוזה כדין.

למעשה, השורה התחתונה היא ההבחנה בין רמות הפרה והמידה בה פגעה ההפרה באינטרס החוזי של הצד הנפגע. איחור קל או בלתי מהותי עשוי לחייב מתן ארכה, בעוד איחור מהותי או כבד הקשור בעצם מטרת ההסכם מהווה הפרה יסודית, המאפשרת ביטול מיידי בלא צורך בארכה.

כל זאת, מכפוף לעקרונות תום-הלב, החובה להקטין נזק, וכן עמידה בדרישת ההודעה על ביטול בזמן סביר (סעיף 8 לחוק התרופות), לפי נסיבות המקרה.

זהו, אפוא, המנגנון המשפטי להתמודדות עם שאלת "מתי תאחר ארכה לביטול חוזה ומתי אינו מחויב?"— זיהוי הפרה יסודית מסתברת אל מול הפרה לא יסודית, והפעלת ההוראות בחוק התרופות על סמך עקרונות סבירות, תום לב ומידת הפגיעה המהותית בהסכם.