מבוא
לא פעם, בחוזי מכר, שכירות, או התקשרויות שירות ארוכות טווח, מתגלעת מחלוקת בשאלה האם רשאי צד לקבל בחזרה תשלומים (או להפסיק את חיוביו) כאשר הוא מבקש לבטל את החוזה לאחר "מועד מאוחר", שבו לכאורה נקבעה תניית "אי-החזר" או תניה המחייבת את הלקוח להמשיך בתשלום עד סוף התקופה. השאלה המשפטית המרכזית היא: האם קיימת "הפרה יסודית" של ההסכם המאפשרת ביטול החוזה ולהשיב את התשלומים, או שמא מדובר בסיטואציה של הפרה שולית או "לא-יסודית", המחייבת תחילה מתן ארכה וסיכוי לתיקון ההפרה, ורק אחר כך ניתן לבטל את החוזה.
מאמר זה יעסוק במתח שבין סעיף חוזי הקובע "אין החזר לאחר תאריך פלוני" – למשל, לאחר 30 באפריל – לבין טענת הלקוח כי בדין בוטל החוזה עקב הפרה יסודית של המוכר או נותן השירות, ולכן כל תניה שכזו אינה חלה. לצורך כך ניעזר בהוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ובהלכות שנפסקו בפסיקת בית המשפט העליון, לרבות דיון נוסף מס' 44/75 (ביטון נ' פרץ), שעיגן את מבחן "האדם הסביר" בהפרה יסודית, וכן נזכיר פסקי דין נוספים (כגון: ע"א 91/75, 135/75, ע"א 594/75, ע"א 71/75 וכדומה), שבהם נדונו עקרונות ההפרה היסודית.
1. מהי "הפרה יסודית" על-פי החוק?
סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות) מגדיר "הפרה יסודית" בשני מסלולים חלופיים:
- הפרה שהוסכם עליה בחוזה כי תהיה יסודית (כלומר, הצדדים מציינים במפורש שדבר מסוים הוא "יסודי"), ובלבד שההגדרה היא סבירה ואינה "גורפת" ללא הבחנה;
- הפרה שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה אילו צפה מראש את הפרת החיוב ותוצאותיה.
הקביעה האם ההפרה היא "יסודית" נבחנת אפוא גם לפי מבחן "האדם הסביר" – אם סביר להניח שמי שהתקשר בחוזה לא היה מתקשר בו מראש אילו ידע על ההפרה ותוצאותיה, הרי זו הפרה יסודית. כך, לדוגמה, אם ההתחייבות המרכזית של הגן היא לדאוג לשלום הפעוט, ונתברר כי נפל פגם מהותי שמסכן את שלום הילד, סביר להניח שההורים לא היו מתקשרים בחוזה מלכתחילה לו ידעו, ועל כן מדובר בהפרה יסודית.
2. ההשלכה על ביטול החוזה והשבת תשלומים
סעיף 7 לחוק התרופות מבחין בין שני סוגי הפרות לצורך ביטול החוזה:
- הפרה יסודית: הנפגע זכאי לבטל את החוזה לאלתר, ללא צורך במתן ארכה.
- הפרה לא-יסודית: הנפגע אינו זכאי לבטל על אתר, אלא עליו לתת ארכה סבירה למפר לקיים את חיוביו, ורק אם לא קויימו תוך זמן סביר, זכאי הוא לבטל את החוזה.
כאשר החוזה בוטל כדין, חל סעיף 9(א) לחוק התרופות, המחייב את הצדדים בהשבה הדדית של הכספים ושאר התמורות שניתנו על-פי החוזה. אם למשל הלקוח שילם מקדמות או מסר המחאות לחודשים הבאים, הרי עם ביטול החוזה בדין, אין עוד עילה בידי המוכר/נותן השירות לגבות את אותם סכומים, וחובה עליהם להחזירם. כך, גם אם החוזה כלל סעיף ש"אין החזר לאחר תאריך X", הוא עשוי להידחות מפני זכות הביטול שחוק התרופות מעניק למי שנפגע מהפרה יסודית.
3. סייגים: מבחן הצפיות והקטנת הנזק
האמור לעיל אינו מוחלט. ראשית, סעיף 10 לחוק התרופות מסייג את הפיצויים לנזקים שצפה או היה עליו לצפות המפר, והשבה עשויה להיות מותנית בתום לב הנפגע. שנית, על הנפגע מוטלת חובה להקטין נזקיו, לפי סעיף 14(א) לחוק התרופות. אך אם עלה בידו להוכיח הפרה יסודית מצד המפר, והודעת הביטול ניתנה במועד סביר, אין מקום לתלות בו את תוצאות ההפרה.
4. יישום בפסיקה: מה לימדנו ה"דיון הנוסף" בביטון נ' פרץ
בדיון נוסף מס' 44/75 (ביטון נ' פרץ) נפסק כי לצורך סיווגה של הפרה כ"יסודית" או לא, בוחנים תחילה אם יש תניה מפורשת בחוזה. בהיעדר תניה כזו, נוקטים במבחן "האדם הסביר". תוצאות הפרה נבחנות בפרספקטיבה אותה צפה, או שהיה עליו לצפות, הצד. אם מדובר בהפרה זניחה שהחוזה אינו תלוי בה, לא תתקבל טענת ביטול על אתר, אלא יש ליתן ארכה. אך אם מדובר בהפרה מהותית – שאילולא ידעו הצדדים עליה מראש לא היו מתקשרים – היא הפרה יסודית, והנפגע יכול לבטל את החוזה מיידית, ומשעשה כן כדין, עליו להשיב למפר את מה שקיבל ממנו, והמפר תשובה, וכן הוא זכאי לקבל כל סכום שהעביר למפר.
5. סיכום ומסקנות מעשיות
כאשר חוזה כולל סעיף הקובע "אחרי תאריך פלוני אין החזר תשלומים", עצם קיומו של הסעיף לא חוסם את זכות הביטול של הנפגע במקרה של הפרה יסודית. על-פי חוק התרופות, "הפרה יסודית" מקנה לנפגע זכות לבטל את החוזה, והשפעת הביטול היא לרוקן מתוכן את תניות החוזה המחייבות, לרבות תניה האוסרת החזר תשלומים או המאריכה את תקופת התשלום.
מנגד, אם תוגדר ההפרה כ"לא יסודית", לא יוכל הנפגע להודיע על ביטול לאלתר אלא יידרש להעניק ארכה סבירה למפר. אם מתוקנת ההפרה בתקופת הארכה, אין לו זכות לבטל. אך אם ההפרה לא תוקנה, או אינה ניתנת לתיקון בזמן סביר, עומדת לו זכות הביטול, וממילא ההוראה החוזית על "אין החזר תשלומים" בטלה, וחל עיקרון ההשבה הנובע מן הביטול.
מכאן, שיש לבדוק בכל מקרה לאיזה סוג הפרה אנו ניצבים מולו, והאם צד לחוזה זכאי לביטול מיידי ולדרוש החזר תשלומים, או שמא התניה בדבר "חובת תשלום עד סוף התקופה" גוברת בהיעדר הפרה יסודית.
כשמדובר בזכותם של הורים לילדים בגן, אם מתגלה – למשל – יחס אלים כלפי הפעוט, יש להניח, לפי מבחן האדם הסביר, שמדובר בהפרה יסודית של חובת הגן להבטיח רווחתו וטובתו של הילד. במקרה כזה, סעיף בסגנון "אחרי 30 באפריל אין החזרים" בטל מפני זכות הביטול. על הגן להשיב את התשלומים, וההורה רשאי להפסיק להעביר המחאות נוספות בגין התקופה שבה הילד כבר לא שוהה בגן.
כך מושגת, בסופו של דבר, תכליתו של חוק החוזים (תרופות), המתיישבת עם ערכי ההגינות וסבירות הציפיות של בעלי החוזה, תוך שמירת האיזון בין האוטונומיה החוזית לבין זכויות הנפגע בהפרה מהותית.
(כל הזכויות שמורות. נכתב על בסיס פסיקה ודינים עדכניים, לרבות דיון נוסף מס' 44/75, ע"א 91/75, חוק החוזים (תרופות) ותכליתו.)
כתיבת תגובה