לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

מבוא

הטענה ל"הגנה מן הצדק" מבקשת לקבוע מקרים חריגים שבהם דין כתב-אישום להתבטל (או שיש לזכות את הנאשם) בשל פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות של ההליך הפלילי. שאלת תחולתה של ההגנה עולה לעיתים קרובות כאשר נאשם טוען שהרשויות נהגו באופן פסול כלפיו: לרבות אכיפה בררנית (הפליה באכיפה), פגמים חמורים בחקירה, או מחדלים דיוניים אחרים של הרשות.

במאמר זה, נבחן את ההלכה המרכזית של בית המשפט העליון בשאלת "ההגנה מן הצדק" ויישומה בשני תחומים שעמדו לדיון במספר פסקי דין:

1. טענת ההפליה באכיפה (אכיפה בררנית),
2. טענת פגמים בחקירה, לרבות חקירה שנוהלה על ידי חוקרים פרטיים.

הבסיס העיקרי לדיון מצוי בין היתר בפסק דין ע"פ 4855/02, 4909/02, 4917/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר בורוביץ ואח' (המכונה "פרשת בורוביץ"), שבו נדונה בהרחבה סוגיית ההגנה מן הצדק בהקשר של העמדתם לדין של מנהלים ונושאי משרה בחברות ביטוח, בגין עריכת הסדרים כובלים. מעבר לכך, הובאו מספר החלטות ופסקי דין (לדוגמה, בענייני מקרקעין או סוגיות אחרות), אך עיקר ההלכה בעניין "הגנה מן הצדק" ו"אכיפה בררנית" מכונס בפרשה זו ובפסיקות משלימות של בית המשפט העליון.

1. הגנה מן הצדק – היבטים כלליים

א. המסגרת הנורמטיבית
העיקרון של "הגנה מן הצדק" הוכר במשפט הישראלי בע"פ 3737/94 יפת נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי לבית המשפט סמכות טבועה להורות על ביטול כתב אישום או לזכות נאשם, אם בהעמדתו לדין טמון עיוות כה חמור המצדיק התערבות קיצונית. הגנה זו אמורה להבטיח קיום הליך פלילי "ראוי, צודק והוגן", ולמנוע מצב שבו התביעה פועלת באופן הפוגע קשות בזכויות נאשמים או בטוהר ההליך.

עם זאת, נקבע כי זהו סעד נדיר וקיצוני: רק אם נמצא שבנסיבות ייחודיות ומתוך מכלול השיקולים (חומרת העבירה, מעשי הרשויות וכו') ממשיך ההליך לפגוע באופן "חריף ובלתי נסבל" בתחושת הצדק וההגינות, ניתן יהיה להורות על ביטול האישום. במילים אחרות, אין זו טענת-שגרה אלא טענה ליוצא-דופן, ובית המשפט יבחן תחילה אם לא ניתן לתקן את הפגמים באמצעות כלים מתונים (כמו פסילת ראיה, התחשבות בעונש או ביטול חלק מהאישומים).

ב. שלושת השלבים לבחינת הטענה
לפי ההלכה שהתפתחה בפסיקה, ובהדגשה בפרשת בורוביץ, יש שלושה שלבים:

1. זיהוי הפגמים: עמידה על הפגם או הפסול בהתנהלות הרשות החוקרת או התובעת (או רשות אחרת) – במנותק משאלת אשמת הנאשם.
2. הערכת עוצמת הפגיעה בצדק: שאלת האיזון בין רצון לאכיפת החוק לבין חומרת הפגיעה שנגרמה לנאשם או להליך. אם הפגמים מגלים פגיעה כה חריפה שתצדיק הפסקת המשפט, בוחנים אם אכן מדובר ב"חריגה חמורה" מתחושת ההגינות.
3. חיפוש תרופה חלופית: אם מתברר שהפגיעה חמורה, יש לבדוק האם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום, כגון פסילת ראיות, מתן משקל נמוך לראיות שנפגמו או הקלה בעונש.

2. הפליה באכיפה – "אכיפה בררנית"

א. הרקע
טענת "אכיפה בררנית" מתעוררת כאשר נאשם טוען שהוא הופלה לעומת אחרים שביצעו לכאורה מעשה דומה אך לא הועמדו לדין. בהלכה נקבע כי אכיפה חלקית (ומדגמית) איננה פסולה מעצם טבעה, מפני שמוסדות התביעה מורשים להפעיל שיקול דעת ולהתחשב בסדרי עדיפויות ובנסיבות. ברם, אם מסתבר שההבחנה בין מי שהועמד לדין למי שלא הועמד לדין נעשתה על יסוד שיקול זר או פסול (למשל, התנכלות פוליטית או הפליה לא עניינית), עשויה הדבר להיות "אכיפה בררנית" המצדיקה הגנה מן הצדק.

ב. יישום בפרשת בורוביץ
ב"פרשת בורוביץ" נטען מטעם חברת ביטוח איילון ונושאי המשרה בה שהם הופלו לרעה לעומת חברות ביטוח אחרות, חלקן לא הועמדו לדין כלל בגין הסדרים כובלים דומים. בית המשפט דחה את הטענה, תוך שקבע שגם אם התביעה אוכפת את הדין על חלק מהמעורבים בלבד, אין זו בהכרח אכיפה פסולה. התביעה נימקה את החלטתה בהיקף הראיות, בעניין הציבורי המשמעותי להעמיד דווקא את הגדולים או את הדומיננטיים, ובצורך לגייס עדי מדינה או עדי תביעה מקרב השאר.

ג. המבחן
בית המשפט ציין כי הפליה פסולה תיקבע לרוב אם מונעת ממניע זדוני-פסול או שרירות גרידא. במקרים נדירים, גם בלי כוונה זדונית, ייתכן שקיום ההליך יביא לפגיעה חמורה בתחושת הצדק. אך ככלל, די בכך שיתברר שהעמדה לדין של הנאשם נובעת משיקולים ענייניים – גם אם נותרו אחרים שלא הועמדו לדין – כדי לדחות טענת ההפליה בררנית.

3. פגמים בחקירה – ליקויים בחקירה פרטית

א. העסקת חוקרים פרטיים
בפרשת בורוביץ עלה כי הממונה על ההגבלים העסקיים שכר תחילה חוקרים פרטיים (קציני משטרה לשעבר) כדי לחקור את ההסדרים הכובלים בשוק הביטוח, עוד לפני שהוקמה מחלקת חקירות "אורגנית" ברשות ההגבלים. נטען שהסמכת חוקרים פרטיים חרגה מסמכות, יצרה ניגוד עניינים, ופגעה בהוגנות החקירה.

בית המשפט קבע שמבחינה עקרונית, חקירה פלילית מוטב שתיערך בידי גוף ממלכתי, אך עצם העסקת חוקרים פרטיים בנסיבות הקונקרטיות לא ביטל אוטומטית את האישום: גם אם נפל פגם בהליך הסמכתם, אין מחייב שיוביל מיד לבטלות התיק כולו, אלא יש לבחון אם נגרם עוול הגנתי או נפגעו זכויות הנאשמים בפועל.

ב. פגמים בניהול החקירה
עוד טענו הנאשמים לפגמים רבים: רשלנות, התמקדות בחשודים מסוימים, אי-תיעוד ומחדלי חיפוש, אובדן מסמכים ועוד. בית המשפט פירט את הליקויים ומצא שחלקם אכן חמורים (למשל, אי-פיקוח מספיק, אי-רישום מלא), אולם ברובם לא נשללה מהנאשמים האפשרות להתגונן. לכל היותר, קבע שיש להתחשב בכך בשאלת משקל הראיות.

ג. המבחן
הכלל הוא שאין הפגם הפורמלי לבדו מביא לבטלות האישום: "עיקרון הבטלות היחסית" מאפשר לבחון אם עדיין ניתן לנהל משפט הוגן. רק אם הליקוי ניכר וגורם פגיעה חריפה ביכולת ההגנה או באמינות הראיות, עשוי הדבר להצדיק זיכוי או פסילת ראיות. ואכן, בחלק מהאישומים זוכה חלק מהנאשמים מחמת הספק שנגרם בשל פגמים מסוימים. אך לא נקבע שיש לבטל את האישומים כולם בשל עצם הליקויים בחקירה הפרטית.

4. "ראיונות" התביעה עם עדים: פגמים ומניעתם

א. מוסד הריאיון
מוסד ה"ריאיון" מאפשר לתביעה להפגש עם עד לפני מתן עדותו, בין היתר כדי לרענן זיכרון או לבדוק עקביות. אך עליו להתנהל בזהירות, בלא שייחשב לחקירה נוספת הפוגעת בזכויות הנאשם. בפרשת בורוביץ הוברר שחלק מהראיונות חרגו לעיתים מרענון זיכרון בלבד, והגיעו לעימות עם העדים או השלמת חקירה בפועל. כמו כן, התגלה שהפרקליטות לא גילתה לסניגורים בזמן תוצרי ראיונות חדשים.

ב. נפקות הפגמים
בית המשפט קבע שפגמים נקודתיים בראיונות, כולל אי-גילוי חלקי, אינם בהכרח שוללים את המשפט כולו. יש לבחון אם אכן פגעו באופן קונקרטי בהגנה, והאם ניתן לרפא זאת במהלך המשפט (למשל, מתן אפשרות לזמן שוב עדים ולהשלים חקירה). רק אם מוכח שהתנהלות התביעה גרמה לפגיעה קשה בזכות הנאשם למשפט הוגן, עשוי הדבר לזכות אותו מטעמי הגנה מן הצדק.

בפועל, לאחר שבית המשפט הורה לפרקליטות לחשוף את מרבית התרשומות והתרחשו "חקירות חוזרות" של חלק מהעדים, נמצא כי הפגיעה לא הצמיחה קיפוח המקנה זיכוי גורף.

5. סיכום

א. הליקויים אינם בהכרח מבטלים את האישום
מן האמור לעיל עולה, כי אף אם חקירה נוהלה בצורה פרטית תוך חריגה מסוימת מסמכות, ואף אם נפלו פגמים בה או בהתנהלות התביעה, אין בהכרח כי הדבר יביא לביטול האישום או לזיכוי אוטומטי. בתי המשפט מפעילים את עיקרון ה"בטלות היחסית" ואת "הגנה מן הצדק" במשורה, ובודקים אם נגרמה פגיעה אמיתית ומהותית בזכויות הנאשם: האם נפגעה קשות יכולתו להגן על עצמו? האם מדובר בהתנהגות כה שערורייתית של הרשות עד ש"למצפון אין להשלים עמה"? אם התשובה שלילית – המשפט יימשך, וייתכן שהפגמים ישפיעו רק על משקל הראיות או על העונש.

ב. טענת הפליה באכיפה
כדי לבטל אישום בעילה של "אכיפה בררנית", על הנאשם להוכיח שההבחנה של התביעה, בהעמדתו לדין לעומת אחרים שלא הועמדו לדין, נבעה משיקולים זרים או מפלה. ככלל, אם התביעה מצביעה על שיקולים ענייניים (כמו עוצמת הראיות, היקף המעורבות, גודל החברה, צורך בעדי מדינה וכו'), אין מדובר בהפליה פסולה.

ג. "מראית עין" או "הסכמה בכפייה"
גם אם נאשם טוען שהצטרף להסדר כובל באונס או למראית עין, הדבר עצמו לא בהכרח יפטור מאחריות פלילית – שהרי עצם הצטרפותו (גם מן השפה ולחוץ) עלולה לחזק את הקרטל ואת הפגיעה בתחרות. משכך, חקיקה או פסיקה אינן מכירות ב"אנוס" או "כורח" כהגנה שיש בה לפטור מאחריות להסדר כובל, זולת נסיבות קיצוניות.

ד. סיכוי לביטול האישום
מימוש "הגנה מן הצדק" אינו מתבצע כדבר שבשגרה; אך במקרים חריגים של התנהגות שערורייתית מצד הרשויות, אפשר שבית המשפט יבטל את כתב האישום. ואולם, ברוב המקרים – לרבות בפרשת בורוביץ, ואף בסכסוכים אזרחיים בהם נטענו טענות להפליה או חקירה פגומה – נמצא שהעיוות היה ניתן לתיקון, ולא נשללה מן הנאשם זכותו להליך הוגן.

דברי סיום

השאלה "האם ליקויים בחקירה פרטית או הפליה באכיפה מבטלים כתב אישום?" תלויה אפוא בנסיבות העניין. אין "נוסחת פלא" לבטל אישומים; הפסיקה דורשת להראות פגיעה מהותית בזכות להליך הוגן או חריגה מובהקת מסבירות וממידתיות, עד כדי זעזוע המצפון ותחושת הצדק. כך גם טענת ההפליה באכיפה תוכר רק אם מוכח כי התביעה קיבלה החלטה מוטה, לא שוויונית או מונעת משיקולים אסורים.

גם כאשר מתגלה פגם חמור – בחקירה הפרטית, בניהול הראיונות או באכיפה – בוחן בית המשפט אם ניתן לרפא את הנזק באמצעות כלים מתונים. רק בהיעדר מענה הולם, עשוי בית המשפט להורות על ביטול האישום מחמת הגנה מן הצדק.

ניתן אפוא לסכם כי שני מצבים מכוונים את בית המשפט: האחד, הרצון למנוע עשיית עוול ולשמור על הליך הוגן; השני, החובה לאכוף את החוק הפלילי ולהימנע מ"פרס" לנאשם שמעשיו הופכים לבלתי נידונים. לפיכך, ביטול האישום איננו מהלך שגרתי, אלא "נשק" קיצוני השמור למקרים נדירים שבהם אין אפשרות אחרת להבטיח שמירה על הצדק ועל מערכת אכיפת החוק.

הערה: מאמר זה הוא תמצית ואינו מהווה ייעוץ משפטי. לשם קבלת תמונה מלאה מומלץ לעיין בפסקי הדין הרלוונטיים, ובהם ע"פ 4855/02, 4909/02, 4917/02 (מדינת ישראל נ' בורוביץ ואח'), וכן בהחלטות והכרעות שיפוטיות נוספות שהוזכרו לעיל.