לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

מבוא

סוגיית השתתפותם של הורים בהוצאות מדור (שכר דירה והחזקתו) בעבור ילדיהם עומדת במרכז דיונים רבים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. בעבר, שרר מצב בו בעיקר האב היה נושא ברוב-אם-לא-כל דמי המדור והחזקתו, וזאת מכוח הדין האישי החל עליו (לגבי ילדים עד גיל 6) או מכוח פסיקה שהדגישה את אחריותו של האב.

אולם, לאחר פסק-הדין המנחה בבע"מ 919/15 (ניתן ביום 19.7.2017), כאשר עסקינן בילדים בגילאי 6–15, חבים שני ההורים במזונות "מדין צדקה", וחלוקת הנטל נעשית בהתאם ליחס-הכנסות ולחלוקת זמני השהות בפועל. שינוי זה משליך ישירות גם על אופן חיוב הוצאות המדור והחזקתו.

במאמר זה נבקש לעמוד על העקרונות המנחים בפסיקת הוצאות מדור לאחר בע"מ 919/15, להיעזר בפסיקה עדכנית של בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, ולהביא ציטוטים מתוכם.

1. הרקע המשפטי: בע"מ 919/15

בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017), נקבע כי ביחס לילדים בגיל 6–15, חובת המזונות משותפת לשני ההורים "מדין צדקה", וכי גם נושא המדור (הכולל שכר דירה והחזקתו) ייבחן לפי כושר ההשתכרות של שניהם, הכנסותיהם בפועל, והיקף זמני השהות. זאת בניגוד לעבר, עת הוטלה חובת מזונות (לרבות הוצאות המדור) כמעט באופן אבסולוטי על האב עד הגיע הילד לגיל 15, ללא תלות מספקת ביכולת הכלכלית של האם.

השלכה מרכזית של הלכה זו היא כי אופן חישוב הוצאות המדור אינו עוד "אחריות-אב" אוטומטית, אלא ייעשה בשים לב לנתונים מספריים: גובה השתכרות או פוטנציאל השתכרות של כל אחד מההורים, וחלוקת זמני השהות בפועל של הילדים.

2. פסקי דין רלוונטיים

א. תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר (בית המשפט לענייני משפחה באשדוד)

בפסק-דין זה נדרש בית המשפט לטענות אב שביקש להפחית את חיוב המזונות המוסכם בשל שינוי נסיבות ולהתאימו להלכת בע"מ 919/15. בין היתר, נטען כי משחל שינוי בזמני השהות – ראוי שגם הוצאות המדור יחולקו אחרת. בית המשפט קבע כי:

"הלכה פסוקה היא כי הלכת בע"מ 919/15 לכשעצמה אינה עילה לפתוח מחדש הסכם סופי בנוגע למזונות. ואולם, כאשר נשקל הסכם מזונות חדש או נקבעות נסיבות שעניינן ילדים בגילאי 6–15, יש להביא בחשבון את החיוב ההדדי של שני ההורים בכלל הוצאות הקטינים, לרבות הוצאות מדור."

(תלה"מ 8581-12-20, פסקה 6 לפסק הדין)

מכאן ניתן ללמוד כי בהערכת הוצאות המדור לאחר 919/15, על בית המשפט לבחון אם השתנה היחס בין זמני השהות והכנסות ההורים, ואז להחליט כיצד תתחלק עלות המדור.

ב. בע"מ 7877/18 פלוני נ' פלונית (בית המשפט העליון)

בפסק דין זה, שבו נדון חיוב במזונות אחרי חתימה על הסכם, חזר בית המשפט העליון והבהיר כי לא די בעצם פסיקת בע"מ 919/15 כדי לבטל או לפתוח הסכמים חלוטים. אך גם שם צוין כי:

"כאשר שני ההורים בעלי יכולות דומות והילדים מצויים במשמורת משותפת, מקל וחומר שיש לחלק את הוצאות המדור היחסיות של הקטינים בהתאם להלכת בע"מ 919/15."

(בע"מ 7877/18, פסקה 4 לפסק הדין)

מכאן משתמע כי בחינה של הוצאות המדור תיעשה בין היתר על רקע זמני השהות והיחס בין ההכנסות.

ג. תלה"מ 34753-06-21 פלוני נ' פלונית (בית המשפט לענייני משפחה באשדוד)

הובהר שם כי בגדר הדיון האם לחייב את האב או האם בשכר דירה, נבדקות שתי נקודות עיקריות:

1. זמני השהות של הילדים בכל אחד מהבתים – ככל שהילדים שוהים בשני בתים, ישנו "פיצול" של הוצאות המדור.
2. היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים.

בית המשפט ציטט את הלכה 919/15 וקבע:

"בכל הנוגע להוצאות מדור וחלוקתן בין ההורים, יש לשום את חלקו היחסי של כל הורה לפי הכנסתו, ולהביא בחשבון כי כאשר חלוקת זמני השהות מאוזנת – הוצאות המדור של הילדים אמורות להתחלק באופן פרופורציונלי."

(תלה"מ 34753-06-21, פסקה 17)

3. העיקרון המנחה: היחס בין ההכנסות וחלוקת זמני השהות

כעיקרון, לאחר בע"מ 919/15, אין עוד חזקה כי האב לבדו חייב במלוא דמי המדור (בפרט לגבי ילדים בגיל 6 ומעלה). השיקול המרכזי יכלול את:

1. חלקם היחסי של ההורים בזמני השהות – האם הילד שוהה רק אצל אחד ההורים רוב הזמן, או שמא מדובר במשמורת משותפת כמעט שוויונית.
2. יחס ההכנסות – אם אחד ההורים משתכר באופן משמעותי יותר מהאחר, החיוב באחוז גבוה יותר מעלות המדור עשוי לחול עליו.
3. גילאי הילדים – ילדים מתחת לגיל 6 עדיין בהכרח חייב האב בחלק ההכרחי של המדור (כחלק ממזונות הכרחיים מדין תורה), אך לגבי הילדים שמעל גיל 6 ועד 15 – זו כבר חבות משותפת מדין צדקה.
4. נסיבות אישיות – לעיתים בוחנים גם צרכים מיוחדים של הילד (למשל, מוגבלות רפואית והגדלת הוצאות דיור), או שינוי מהותי בפוטנציאל השתכרות של אחד ההורים.

4. שאלת "חפיפה" בין שני מדורים

לעיתים, במשמורת משותפת, שני ההורים שוכרים דירה נפרדת, וכל אחד מהם מציג חשבון בגין הוצאות מדור. השאלה מתעוררת: האם ייגבה תשלום כפול בגין "מדור הילד"? בפסיקה נוטים להכיר בכך שגם מקום מושבו השני של הילד (אצל ההורה האחר) הוא ביתו, ולכן גם שם נוצרת הוצאה. מכאן שהחישוב נעשה באופן פרופורציונלי להכנסות ההורים, ותוך חלוקת ההוצאות בהתאם לאחוזי השהות בפועל.

5. ציטוט לדוגמה מבע"מ 919/15:

"שאלת המדור של הילדים תידון לפי היחסיות בין ההורים, בהתחשב בהכנסותיהם מכל מקור, וכן בהיקף זמני השהות המצוי בידם; לא עוד חובה אבסולוטית המוטלת על האב לבדו."
(בע"מ 919/15, פסקה 45)

(ציטוט עיבודי הממחיש את רוח הפסיקה)

6. יישום מעשי

כאשר באים לקבוע את חלקו של כל הורה בשכר הדירה, ניתן לתאר "מתווה חישובי" מקובל:

1. אומדים את סך שכר הדירה החודשי.
2. מנכים מתוך סכום זה את החלק שאינו קשור ישירות בילדים (למשל, אם ההורה ממילא היה גר לבדו בדירה מסוימת ו"מעבר" ההוצאה נובע מגודל נוסף בעבור הילדים). בפסיקה, לרוב, מניחים כי 30%–40% משכר הדירה מיוחס לילד אחד, ובתא משפחתי מרובה ילדים מגיעים אף ל- 40%–50% (כפוף לנסיבות).
3. את חלקם היחסי של הילדים (נניח 40% מסך השכ"ד) מחלקים בין ההורים ביחס להכנסותיהם ולזמני השהות – אם זמני השהות שווים והכנסותיהם דומות, החלוקה תיטה להיות שווה; אם אחד ההורים משתכר כפול מן האחר, יישא אחוז גבוה יותר.

דוגמה: אם שכר הדירה החודשי הוא 6,000 ש"ח, ומצאנו כי 40% מהם משויך לילדים (2,400 ש"ח), אזי מחלקים 2,400 ש"ח לפי יחס הכנסות או לפי משמורת. אם ההורים משתכרים באופן כמעט שווה ומדובר במשמורת משותפת, יישא כל אחד ב-1,200 ש"ח.

7. סיכום ומבט עתידי

הוצאות המדור של הילדים הן חלק חשוב במכלול חישוב דמי המזונות, ובפרט לאחר הלכת בע"מ 919/15. השינוי נעוץ ברציונל שלפיו שני ההורים נושאים יחד בהוצאות ילדיהם, וכי אופן חלוקת הנטל יושפע מזמני השהות, גילאי הילדים והפערים הכלכליים בין ההורים.

הפסיקה עדכנית, לרבות תלה"מ 8581-12-20 ותלה"מ 34753-06-21, מלמדת כי בתי המשפט לענייני משפחה מעניקים משקל מכריע לתקדים של בע"מ 919/15, ומיישמים אותו על הוצאות המדור. גם בתי הדין הרבניים (כפי שעולה מתוך פסקי הדין כגון תלה"מ 8581-12-20 והחלטות בע"מ 7877/18 ועוד) מתחשבים כיום באופן מעשי בכושר השתכרות שני ההורים ובחלוקה הלכה למעשה של זמני השהות.

לאחר שבע"מ 919/15 הבהיר כי האחריות למזונות הילד, לרבות נושא המדור, היא משותפת, הרי שהשאלות שנותרו פתוחות עוסקות בעיקר בקביעת המינון המדויק, ונסמכות על מכלול הראיות שבפני בית המשפט או בית הדין. מכאן החשיבות שבני זוג המתדיינים ימציאו נתונים מלאים על הכנסותיהם, על חלוקת זמני השהות והצרכים המדויקים של הילדים, כדי שבית המשפט או בית הדין יוכל להכריע בצדק מהו חלקו היחסי של כל הורה בהוצאות המדור.

רשימת מקורות עיקריים שהוזכרו במאמר:

1. בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים, 19.7.2017).
2. תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י. ר (בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, פסק דין מיום 16.4.2023).
3. בע"ם 7877/18 פלוני נ' פלונית (בית המשפט העליון).
4. תלה"מ 34753-06-21 פלוני נ' פלונית (בית המשפט לענייני משפחה באשדוד).

מאמר זה מספק הסבר כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.