מבוא
אחת הסוגיות המרכזיות בדיני חוזים היא שאלת זכותו של צד לחוזה לבטל את ההתקשרות עקב הפרתה. כך, בצד חובתו של המפר לקיים את חיוביו החוזיים, קיימת זכות הביטול של הנפגע – אלא שזו אינה נתונה לו בכל הפרה. מטרתו של מאמר זה היא להציג ולפרט את הכללים המשפטיים ואת ההלכות הפסוקות בשאלת ביטול חוזה בשל הפרה יסודית, וזאת לאור החקיקה הרלוונטית (חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970) והפסיקה הנרחבת של בית המשפט העליון ושל ערכאות דיוניות שונות.
א. הרקע הנורמטיבי
1. הגדרת "הפרה יסודית"
סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") מגדיר "הפרה יסודית" ככזו “שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה”. כן ניתן לקבוע הפרה מסוימת כ"יסודית" בהסכמת הצדדים בחוזה עצמו.
החשיבות בהבחנה זו נעוצה בכך, שהפרה יסודית מקנה לנפגע זכות לבטל את החוזה באופן מיידי (סעיף 7(א) לחוק התרופות), ואילו הפרה שאינה יסודית תחייב מתן ארכה בטרם הביטול (סעיף 7(ב) לחוק התרופות).
2. ביטול חוזה עקב הפרה יסודית
במקרה של הפרה יסודית, "הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה הייתה יסודית" (סעיף 7(א) לחוק התרופות). על פי סעיף 8 לחוק התרופות, הביטול נעשה בהודעת הנפגע למפר "תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". בהמשך לכך, סעיף 9(א) קובע: "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה". למעשה, מדובר בהשבת תמורות הדדית, כך שכל צד משיב למשנהו את שהתקבל על-ידו.
3. הפרה יסודית מוסכמת או מסתברת
החוק והפסיקה מכירים בשתי דרכים שדרכן עשויה הפרה להיחשב כ"יסודית":
- הפרה יסודית מוסכמת – הצדדים הסכימו בחוזה במפורש שהפרה של סעיף מסוים תיחשב "יסודית".
- הפרה יסודית מסתברת – מבוססת על מבחן אובייקטיבי, שלפיו אם אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה, אזי ההפרה היא יסודית (דיון נוסף 44/75 ביטון נ' פרץ; ראו גם ע"א 2106/91).
ב. פסיקת בתי המשפט ביישום הכללים
1. "דיון נוסף מס' 44/75" – יסודות ההפרה היסודית
בפרשת ביטון נ' פרץ הדגיש בית המשפט העליון כי סעיף 6 לחוק התרופות גוזר מבחן אובייקטיבי: אם האדם הסביר לא היה מתקשר בחוזה לו ידע מראש על ההפרה ותוצאותיה – ההפרה תיחשב יסודית. הפסיקה חידדה כי יש לבחון – כנגד אמות מידה סבירות – האם ההפרה נגעה לליבת העסקה או שמא מדובר בעניין שולי.
2. פרשת "ע"א 2161/11" – ההבחנה בין הפרה יסודית ללא-יסודית
בפרשה זו (ראו גם ע"א 2106/91) עמד בית המשפט העליון על חובת ההוכחה של הנפגע להראות קיומה של הפרה יסודית ואת השפעתה על עצם ההתקשרות. כן נקבע, כי יש לבחון האם ניתנה ארכה בטרם ביטול במקום שההפרה אינה יסודית, ואם מדובר בהפרה יסודית – הנפגע רשאי לבטל החוזה ללא מתן ארכה מוקדמת.
3. פסקי דין אזרחיים בבתי משפט שלום – דוגמאות ליישום
- ת"ק 46400-05-19
הורים שילדיהם הושמו בגן פרטי ביקשו להוציא את ילדם בעקבות סרטון שגילה הפרה חמורה של רווחת הילד. למרות שהיה סעיף בחוזה המחייב תשלום עד תום השנה במקרה של ביטול לאחר מועד מסוים, בית המשפט פסק כי התנהגות סייעת הגן מהווה "הפרה יסודית", המצדיקה ביטול החוזה. על כן חייב את מפעילת הגן להשיב להם תשלומים שכבר הועברו, ולאפשר להם שלא לשלם ביתרה. - ת"ק 46453-07-19
רוכש סלון גילה כי לספה פגמים משמעותיים. המוכר טען שמדובר בקמטים טבעיים בעור. המומחה שמונה קבע כי מדובר בכשל ותופעה שאין לאפיינה כטבעית. בית המשפט קבע כי אי ההתאמה היא כה מהותית, שהינה "הפרה יסודית" של החוזה, וכי הקונה זכאי לביטול העסקה, כך שעל המוכר להשיב את התמורה וליטול את המוצר חזרה. - ת"ק 29050-01-22
מוכר רהיטים סיפק סחורה באיכות לא סבירה. התובע טען לאי-התאמה ולפגמים. בית המשפט התרשם שהתובע לא היה מתקשר בחוזה לו ידע מראש שהרהיט יגיע באיכות ירודה, ועל כן הורה על ביטול החוזה ואפשר למוכר לאסוף המוצר כנגד השבת התמורה.
ג. אלמנט ההודעה ואופן הביטול
כאמור, סעיף 8 לחוק התרופות מתנה את הביטול "בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". הסבירות של תקופת הזמן בטרם משלוח ההודעה תיקבע לפי מכלול נסיבות העניין: חומרת ההפרה, היקפה ומשך הזמן הנדרש לנפגע לברר את מצב הדברים ולאפשר למפר לתקן. במקרים של הפרה יסודית, כאמור, אין חובה לתת "ארכה" למפר, אך בכל זאת הדבר יכול להיעשות אם הנפגע מבקש לבדוק אפשרות של השלמת ההתחייבות (כך נקבע, בין היתר, בעניין ת"ק 23711-06-21).
ד. משמעות הביטול וחובת ההשבה
לאחר שהנפגע הודיע, כדין, על ביטול החוזה בשל הפרה יסודית, חלה חובת ההשבה ההדדית המעוגנת בסעיף 9(א) לחוק התרופות: כל צד משיב את מה שקיבל. כך נוצר אפוא מצב של "השבת המצב לקדמותו" – ה Restitutio in integrum. בתי המשפט מדגישים כי אין לנצל הוראה זו כדי להתעשר שלא כדין; ההשבה צריכה להיות הדדית והוגנת.
ה. סיכום: איזון בין זכות הביטול לחובת הקיום
זכות הביטול מתנגשת לעיתים עם אינטרס המפר בקיום החוזה, במיוחד במקרים שבהם ההפרה לא נכפתה עליו, או שלא הייתה בשליטתו. ואולם, במקרה של הפרה יסודית מסתברת, על המפר לעמוד על המשמר ולמנוע אותה. הפסיקה חוזרת ומדגישה כי זכות הביטול איננה זכות מוחלטת: על הנפגע להודיע על ביטול תוך זמן סביר ולקיים חובת תום לב בכל שלבי הביטול.
בשורה התחתונה, אם ההפרה מהותית, נוגעת לליבת העסקה ואדם סביר לא היה מתקשר בחוזה לו צפה את ההפרה, עומדת לנפגע זכות הביטול. משהופעלה זכות זו כהלכה, בטל החוזה מכאן ולהבא (ex nunc), ומתקיימות כל חובות ההשבה ההדדיות, ללא אפליית המפר או מתן יתרון לנפגע.
מקורות נבחרים:
- חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, סעיפים 1-15.
- דיון נוסף 44/75 אדמונד סעדי ביטון נ' מאיר וחנה פרץ, פ"ד ל(3).
- ע"א 2106/91 ציון מזור נ' חאלד קאסם, פ"ד מד(1).
- ת"ק 46400-05-19 (הרצליה) – הורים כנגד גן ילדים.
- ת"ק 29050-01-22 (חיפה) – צרכן כנגד מוכר ריהוט.
- ת"ק 58120-01-22 (חיפה) – ביטול בגין אי התאמה במוצר.
סיכומו של דבר, "הפרה יסודית" לפי סעיף 6 לחוק התרופות מעניקה לנפגע זכות לבטל את החוזה, בכפוף להודעה על הביטול בתוך זמן סביר. משהתבצע הביטול כדין, מביא הוא להשבה הדדית של התמורה, ואף לדחיית תניות חוזיות שמחייבות את הנפגע לתשלום נוסף לאחר ביטול. במציאות המסחרית, הדין והפסיקה מחייבים זהירות ואיזון בין שמירה על ההסכמות החוזיות לבין הגנה על הצד הנפגע מפני הפרה מהותית ששומטת את יסוד הסכמתו.
כתיבת תגובה