מבוא
אחת הסוגיות המרכזיות בדיני החוזים ובפסיקת בתי המשפט בישראל היא חובתו של הצד הנפגע מן ההפרה ("הנפגע") להקטין את נזקיו בטרם יבקש תרופות, ובפרט בטרם מבטל הוא את החוזה. דהיינו, כל עוד לא בוטל החוזה, על הנפגע להימנע מהחמרת הנזק ולהפעיל אמצעים סבירים לצמצום היקפו, ככל שהדבר אפשרי. חובה זו, המכונה "חובת הקטנת הנזק" (או "חובת הפחתת הנזק"), חלה על הנפגע מכוח עקרונות תום-הלב וההגינות הדיונית, ומשתקפת בסעיפים שונים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות).
במאמר זה נשרטט בקווים כלליים את עיקריה של חובת הקטנת הנזק במשפט הישראלי, נסקור את היקפה, נבהיר כיצד עליה לפעול טרם ביטול החוזה, ונביא דוגמאות מתוך פסיקה והמחשות שונות מהפסיקה שהוצגה, לרבות דיון נוסף 44/75, ע"א 2106/91 ופסקי דין מבתי משפט לתביעות קטנות.
1. המסגרת הנורמטיבית של חובת הקטנת הנזק
א. עיגון בחוק התרופות
חובת הקטנת הנזק מצוינת אמנם לא מפורשות בתיבה “חובת הקטנת הנזק” בחוק התרופות, אך היא נלמדת מסעיף 14 לחוק התרופות, הקובע כי אם ניתן למנוע או להקטין את הנזק באמצעים סבירים, לא יהיה הנפגע זכאי לפיצוי עבור נזק שהיה באפשרותו למנוע (בסעיף 14(א)). בצד הסעדים השונים (אכיפה, ביטול ופיצויים) מציב החוק חובה על הנפגע לפעול בסבירות כדי לצמצם את נזקו.
ב. עקרון תום-הלב בדיני חוזים
באופן כללי, חובת הקטנת הנזק משתלבת בהוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המטיל על הצדדים חובת תום-לב בקיום חיובים ובשימוש בזכויות הנובעות מחוזה. חובה זו מורה על קיום החוזה בדרך מקובלת, בין היתר גם בכל הנוגע לדרישת פיצויים או לביטול החוזה.
ג. טיב החובה
לפי הפסיקה, חובה זו מטילה על הנפגע רף של התנהגות "סבירה" – אין לדרוש ממנו “לצאת מגדרו” או לנקוט פעולות שידרשו מאמץ או עלות חריגה כדי למנוע נזק (ראו ע"א 2106/91 ציון מזור נ' חאלד אחמד קאסם נסאר, ודיון נוסף 44/75 אדמונד ביטון נ' מאיר ו-חנה פרץ). די בכך שינקוט צעדים שאדם סביר בנעליו היה נוקט.
2. זיקת חובת הקטנת הנזק להליך הביטול
א. ביטול חוזה כתוצאה מהפרה יסודית
זכות הביטול קמה, בין השאר, כאשר הופרה ההתקשרות הפרה יסודית (סעיף 7(א) לחוק התרופות) או לאחר מתן ארכה, אם זו הפרה לא יסודית (סעיף 7(ב) לחוק התרופות). אולם לפני שהנפגע ממהר להודיע על ביטול, עליו לשקול אם עומדות בפניו אפשרויות סבירות להקטין את נזקו.
למשל, אם ביכולתו של הנפגע להיעתר להצעת המפר לתקן את הפגם או להשלים את החסר (אם זהו אמצעי סביר), מוטלת עליו החובה להישמע להצעה זו ולא לדחותה על הסף. אם סירב לכך ללא הצדקה סבירה, עלול הוא שלא לזכות במלוא הפיצויים, כי התנהגותו מפרה את חובת הקטנת הנזק.
ב. הלכה פסוקה – דיון נוסף 44/75 (ביטון נ' פרץ)
בפסק הדין של בית המשפט העליון בדיון נוסף 44/75 (אדמונד וסעדי ביטון נ' מאיר וחנה פרץ) הודגשו עקרונות כלליים בשאלת “הפרה יסודית” וזכות הביטול, אך גם תואר כי על הנפגע לשקול אפשרות לקיים בכל זאת את החוזה אם המפר נכון לעמוד בו. אמנם אין סעיף בחוק הקובע מפורשות שחובה זו היא בטרם ביטול, אך הפסיקה מורה כי על הנפגע שלא להכביד יתר על המידה ולא "להחמיר" עם הצד המפר, בטרם בוחר הוא בביטול סופי.
ג. מועד שליחת הודעת הביטול
הן לפי סעיף 8 לחוק התרופות והן לפי פסיקה ענפה, על הנפגע להודיע על הביטול "תוך זמן סביר" לאחר שנודע לו על ההפרה. נוסף לכך, “זמן סביר” זה מושפע גם מחובת הקטנת הנזק, כך שאם במשך אותו זמן סביר מוצע תיקון סביר או פיתרון שיקטין את הנזק, על הנפגע להתחשב בכך.
3. קווי מתאר לחובת הקטנת הנזק
- התנהגות סבירה: על הנפגע לבחון הצעות ריאליות של הצד המפר לתיקון ההפרה (כגון החלפת מוצר, השלמת שירות, או פיצוי בחפץ חלופי). סירוב לא הגיוני עלול לפגום בזכאות לפיצויים או להפחיתם. כך למשל פסק בית המשפט בת"ק 46400-05-19 (מאור אסולין נ' הגר ורד) (בית משפט לתביעות קטנות הרצליה), כי למרות שהתרחשה הפרה בגן הילדים, עדין חובה על ההורים לשתף פעולה באופן סביר בטרם ביטול סופי.
- הודעה מפורשת, הצעת חלופות: אם המפר הציע חלופה הולמת וסבירה לפני שהתבצע הביטול בפועל, על הנפגע לשקול להיענות לחלופה זו. לדוגמה, פסק הדין בת"ק 46453-07-19 (דוד דוגמה נ' יבואן רהיטים פלוני) מורה כי הקטנת הנזק כוללת על הנפגע לאפשר למוכר לתקן ליקוי אם הדבר סביר ולא כרוך בטרחה מרובה.
- ארכה: אמנם אין חובה אבסולוטית לתת ארכה למפר בהפרה יסודית (סעיף 7(א) ו-7(ב) לחוק התרופות מבחינים בין הפרה יסודית ללא יסודית), אך לפי סעיפים 7(ג)-8 לחוק, לעתים נדרשת הודעה למפר המאפשרת לו לקיים את החוזה. אם המפר נכשל גם בניצול ההזדמנות ההוגנת לתקן, או אם מוצע תיקון לא מספק, רשאי הנפגע לבטל את ההסכם.
4. דוגמאות מהפסיקה
א. ע"א 2106/91 ציון מזור נ' חאלד אחמד נסאר
בעניין זה, שנדון בבית המשפט העליון, נקבע כי לצורך זכותו של הנפגע לבטל חוזה, יש לבחון לא רק אם הייתה הפרה יסודית, אלא גם האם הנפגע פעל בסבירות לצמצום נזקיו. נפגע שחוזה נפר היסודית, לכאורה רשאי לבטל, אולם אם הוצעה לו אפשרות לתקן והוא דחה זאת, עשוי הדבר להשפיע על שיעור הפיצויים והתרופות.
ב. דיון נוסף 44/75 (ביטון נ' פרץ)
כאמור, הלכה זו הדגישה שאף כאשר מדובר בהפרה יסודית, עדיין ייבחן בית המשפט האם הנפגע נקט בפעולות אקטיביות לשם מניעת הגדלת הנזק. אם ביכולתו היה לקבל פתרון סביר ולמנוע נזק, יוטל עליו נטל להוכיח כי סירובו היה מוצדק.
ג. ת"ק 46400-05-19 (אסולין נ' ורד)
בעניין זה, שנדון בבית משפט לתביעות קטנות בהרצליה, עלתה השאלה האם הורים לקטין, שנחשפו ליחס בלתי הולם בגן והחליטו להוציא את בנם, היו מחויבים לאפשר לבעלת הגן "לתקן" את הבעיה בדרך של הגברת פיקוח, ופנייה למשטרה וכדומה. בית המשפט קבע, כי אמנם מדובר בהפרה יסודית של החוזה, מזכה בביטול מיידי, אך באותה נשימה ציין שישנם מקרים שבהם פגם נקודתי ניתן היה לתיקון, ולכן על ההורים היה לשתף פעולה ולבחון אפשרות זו בטרם ביטול. אלא שאם בתוכן ההצעות שהוצעו לא הייתה חלופה הולמת שאכן מפחיתה את החשש, יהא בכך כדי להצדיק ביטול החוזה לאלתר.
5. סיכום
חובת הקטנת הנזק היא חלק בלתי נפרד מדיני התרופות. הנפגע חייב לבחון אפשרות למנוע או לצמצם את נזקיו בטרם יבקש לבטל את החוזה ו/או לדרוש פיצויים מאת הצד המפר. הדבר נכון גם בהפרה יסודית, אם כי אין על הנפגע חובה מוקדמת לתת ארכה למפר כאשר מדובר בהפרה יסודית; יחד עם זאת, אם בפועל הציע המפר פתרון או תיקון, על הנפגע להעריכו באופן הגון וסביר.
בנושא הביטול, ההלכות מלמדות כי בית המשפט בודק האם ההפרה היא יסודית; האם הנפגע הסכים למתן ארכה או לא; האם המפר יכול היה לתקן הנזק באופן סביר; והאם הנפגע עמד בדרישות הקטנת הנזק ולא החמיר שלא לצורך עם המפר.
העיקרון: לפני ביטול חוזה, בד בבד עם זכויותיו של הנפגע, עומדת עליו חובה לנהוג בתום-לב ולנסות להקטין את הנזק. כשל חמור בהתנהלות זו עלול לגרוע מסכום הפיצויים. מנגד, אם המפר איננו מציע תיקון סביר, או שהסבריו אינם מניחים את הדעת, רשאי הנפגע להודיע על ביטול ולתבוע פיצויי קיום או פיצויי הסתמכות, לפי העניין.
מקורות ופסקי דין עיקריים:
- חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970: סעיפים 6-8, 10, 14.
- דיון נוסף 44/75 (אדמונד וסעדי ביטון נ' מאיר ו-חנה פרץ), פ"ד ל(3) 581.
- ע"א 2106/91 ציון מזור נ' חאלד אחמד נסאר (פ"ד …).
- ת"ק 46400-05-19 מאור אסולין ואח' נ' הגר ורד (בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה).
- ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800.
© כל הזכויות שמורות.
(מאמר זה נכתב לצורכי הסבר והמחשה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי.)
כתיבת תגובה