לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

הסוגיה של סמכות שיפוט בתביעות למזונות ילדים מהווה נקודת מחלוקת נפוצה בסכסוכי משפחה בישראל. לעיתים נדרשים בני-זוג המתגרשים להכריע היכן יתנהל הדיון בשאלת חבות המזונות של הילדים: בבית-הדין הרבני (הדן בענייני נישואין וגירושין בין יהודים על פי הדין הדתי), או בבית-המשפט לענייני משפחה (הדון בערכאה אזרחית). להלן נסקור את עיקרי הדין והפסיקה הרלוונטיים, תוך הפניה למספר פסקי דין שניתנו הן בבתי המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני ובבית המשפט העליון, המדגימים את השיקולים והכללים המנחים בשאלת הסמכות לדון במזונות הילדים.

1. המסגרת הנורמטיבית: בין סעיף 3(א) לחוק המזונות לבין "כלל הכריכה"

1.1 חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959

חוק המזונות קובע את חבות ההורים במזונות ילדיהם, כאשר סעיף3(א)סעיף 3(א) מטיל על האב חובת-מזונות מעיקר הדין (בדין העברי) לילדים עד גיל 6 ("קטני קטינים"), ואת חובת שניהם מדין צדקה מגיל 6 ועד גיל 15. יחד עם זאת, סוגיית הסמכות היכן תידון תביעת המזונות אינה מוכרעת אך מתוך חוק זה, אלא מושפעת מהלכות פסיקה בנוגע לאופן ניהול התביעות בערכאות השונות.

1.2 "כלל הכריכה" וסמכות בתי הדין הרבניים

לפי הלכת שרגאי (בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כג(2) 171) ותיקי פסיקה מאוחרים, בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים רק אם "נכרכו" בסמוך ובהגינות לתביעת גירושין, ורק אם שני ההורים מסכימים לכך או לא העלו התנגדות במועד. בפועל, רבים טוענים כי מזונות ילדים אינם עניין בר-כריכה, וזאת מכוח זכויות הילדים שאינן זהות לזכויות ההורים. עם זאת, הפסיקה הכירה במקרים מסוימים ביכולתו של בית הדין לדון גם במזונות ילדים, במיוחד אם נשמעה עמדת שני ההורים בעניין.

2. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה והעליון: עיקרי ההלכות

2.1 תחולת הלכת בע"מ 919/15 והשלכותיה על פסקי-דין חלוטים

בפסק-הדין המנחה בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) נקבע שינוי מהותי בהטלת חובת מזונות על שני ההורים מדין צדקה, בגילים 6–15, על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות וחלוקת זמני השהות ביניהם. ברם, הובהר בפסיקה כי בע"מ 919/15 עצמה אינה יוצרת כשלעצמה עילת "חוסר סמכות" או עילת שינוי סופי של פסקי-דין חלוטים. כך נקבע במפורש בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021) שאין בהלכת בע"מ 919/15 “כשלעצמה עילה לפתיחת פסקי דין למזונות חלוטים”.

2.2 בתי-הדין הרבניים ותחולת בע"מ 919/15

בכמה עתירות שנדונו בבג"ץ, ביקשו בעלי דין לטעון כי בתי-הדין הרבניים אינם מיישמים את הלכת בע"מ 919/15 (המחייבת חלוקה שווה יותר בנטל המזונות בעת משמורת משותפת). אולם, כפי שהבהיר היועץ המשפטי לשיפוט הרבני במספר תגובות לבית המשפט העליון, "בתי הדין הרבניים ככלל משתדלים בכל מקרה להתחשב בחלוקת זמני השהות וביכולת ההורים", גם אם להלכה טרם אימצו במפורש את הלכת בע"מ 919/15. הדבר עלה, בין היתר, בבג"ץ 316/20 וכן בבג"ץ 314/20, שיידונו להלן, שם התברר כי בפועל, סכום המזונות שפסק בית-הדין הרבני הביא בחשבון את המשמורת המשותפת ואת פערי ההשתכרות.

3. דוגמאות מפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה

3.1 תלה"מ 8581-12-20 (בימ"ש לענייני משפחה באשדוד, השופטת עפרה גיא)

בפסק-דין זה נדונה תביעה להפחתת מזונות שהגיש האב לאחר שנקבעו מזונות בהסכם שקיבל תוקף של פסק-דין. האב טען כי בעקבות בע"מ 919/15 ומשמורת משותפת הורחבה, יש לבטל או להפחית המזונות. בית המשפט דחה את התביעה:

“בהתאם לבע"ם 7670/18, הלכת בע"מ 919/15 אין בה כשלעצמה כדי לפתוח פסקי דין חלוטים, ועל התובע להוכיח שינוי נסיבות מהותי. במקום בו השינוי אינו צפוי או מהותי דיו, אין הצדקה לדיון מחודש.”

3.2 תלה"מ 34753-06-21 (בימ"ש לענייני משפחה באשדוד, השופטת עפרה גיא)

בתיק זה נדונה בקשת אב לביטול חיוב מזונות ילדיו לאחר גירושי הצדדים, בטענה כי משמורת בפועל כמעט שווה. בית המשפט הדגיש כי בכל הנוגע להלכת בע"מ 919/15, עליה לחול רק מקום בו מדובר בתביעה חדשה או שינוי נסיבות. עוד צוין כי "לא כל תוספת של לילה או מועד לקשר של האב מהווה 'שינוי נסיבות מהותי'."

4. דוגמאות מפסיקות בתי-הדין הרבניים ובג"ץ

4.1 בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פסק-דין מיום 29.6.2020)

בעניין זה, העותר טען כי בית הדין הרבני הגדול חייבו במזונות ילדיו בסכום שאינו מתיישב עם המשמורת המשותפת, וביקש לבטל את חיובו. בג"ץ דחה את העתירה, וקבע:

“סכום המזונות הנמוך שנקבע (800 ש”ח לילד, כולל מדור) מעיד שבית הדין התחשב במשמורת המשותפת וביכולת הכלכלית של הצדדים […] החלטה זו – שהנה בגדר החלטת ביניים ואינה חורצת סופית את גורל המזונות – אינה מצדיקה התערבותנו.”

4.2 בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פסק-דין מיום 29.6.2020)

מקרה דומה בו נטען כי מזונות נקבעו טרם הוכרע סופית על משמורת משותפת. גם כאן דחה בג"ץ את העתירה, בין היתר מחמת שיהוי (העתירה הוגשה באיחור של כשמונה חודשים). נקבע כי בפועל סכום המזונות נמוך יחסית, והוא משקף התחשבות במשמורת המשותפת, וכי אין מדובר בחריגה מסמכות המחייבת את התערבות בג"ץ.

4.3 בג"ץ 5430/23 (פסק-דין מיום 07.12.2023)

בעתירה זו נטענה טענת "חוסר סמכות" מצד העותר, שהאישה הגישה תביעת מזונות ילדים בבית הדין הרבני לאחר שמחקה תביעה קודמת בבית המשפט לענייני משפחה. נטען כי מחיקת התביעה בבית המשפט מקנה סמכות נמשכת לבית המשפט. בג"ץ דחה את הטענה וקבע:

“משהתביעה נמחקה ולא ניתנה בה הכרעה סופית, לא נוצרת סמכות נמשכת לערכאה שמחקה את ההליך […] דיון שהופסק במחיקה איננו מהווה ‘דן ופסק’ […] אין מניעה שבית הדין הרבני ידון כעת בתביעה.”

5. ניתוח: מה נדרש להוכיח כדי לטעון "חוסר סמכות"?

בטענות חוסר סמכות בין הערכאות נדרשים בעלי הדין להראות:

1. פגם קונקרטי: שבית הדין הרבני נטול סמכות עניינית (למשל תביעת מזונות ילדים לא נכרכה כדין או הנוגעת לילדים שאינם נתונים להסכמה).
2. העלאת טענה בהזדמנות ראשונה: אם בעל הדין לא העלה בהתנגדות הראשונה לבית הדין הרבני, אין בידי בג"ץ להיזקק לטענתו (סעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה).
3. שינוי נסיבות או חריגה בוטה: מזונות ילדים עשויים להשתנות ככל שחלו נסיבות חדשות (משמורת משותפת, שינוי ממשי בהכנסות). ברם, הליך בבית הדין הרבני אינו מתבטל מעצמו כש"סתם" האב טוען כי המשמורת משותפת, אם בפועל בית הדין בחן זאת והתחשב במשמורת בפסיקת הסכום.

6. סיכום ומסקנות

הדין בישראל קובע ששאלת מי ידון במזונות הילדים אינה מוכרעת אך מתוך חוק המזונות, אלא נגזרת מהתנהלות ההורים בהליכי הגירושין. ככל שהצדדים נוקטים באופן מיידי טענת חוסר סמכות, ובית המשפט לענייני משפחה כבר "דן ופסק" (או להיפך, בית הדין הרבני נטל סמכותו כדין), עשויה להיחסם האפשרות לעבור לערכאה אחרת.

מהפסיקות שנסקרו לעיל, עולה כי:

1. בתי המשפט לענייני משפחה דוחים בקשות לשינוי או ביטול מזונות שנקבעו בהסכם או בפסק דין, אם אין "שינוי נסיבות מהותי". כך נפסק בתיקים תלה"מ 8581-12-20, תלה"מ 34753-06-21, ובערכאת הערעור (פסקי הדין בבע"ם 7670/18 ובע"ם 5114/20). הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה עילה לפתוח פסק דין חלוט.
2. בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון במזונות הילדים, אם העניין הובא בפניו בהסכמה או כנכרך בגירושין; בפועל, הם מכירים במשמורת משותפת ויכולת שני הצדדים, וכפי שנאמר במספר פסקי דין, "אין לנו אלא להסיק כי שיעור המזונות הנמוך שהוטל מתחשב בזמני השהות וביחסי ההשתכרות". כך נקבע גם בבג"ץ 314/20 ו-316/20, ובטענות שהעלה האב בתיק 5430/23.
3. בג"ץ נוטה שלא להתערב: הן מטעמי שיהוי והן בשל העובדה שאינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, אלא רק במקרים חריגים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

משמע, במישור המעשי, טענות חוסר סמכות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה אינן מתקבלות כדבר שבשגרה, בייחוד כאשר בפועל נבחנו נסיבות המקרה (כמו חלוקת המשמורת, פערי השכר) וניתן סעד מיטבי לקטינים. אתגר נוסף המתעורר הוא הצורך לקיים את זכויות הילדים למזונות אל מול "כלל הכריכה" וההלכות הוותיקות (כגון הלכת שרגאי), והתוצאה היא שבתי המשפט ובתי הדין כאחד מפעילים מנגנון של ביקורת והתחשבות במצבם של ההורים והילדים.

ככלל, מוטב לבחון כבר בשלבים הראשונים של תביעת הגירושין היכן מוטב לנהל את התביעה למזונות הילדים, ולהימנע מפיצול מיותר בין הערכאות. במקרים מיוחדים, אף מובנת הטענה כי מזונות ילדים "אינם ברי כריכה" ונועדו לזכות הקטינים, אך גם טענה זו חותרת לעיתים מול רצונם של ההורים לרכז את הסכסוך בערכאה אחת ולחסוך הוצאות וסרבולים.

ציטוטים לדוגמה:

• תלה"מ 8581-12-20 (Family Court אשדוד, הש’ עפרה גיא, מיום 16.4.23):
  

  "אין בהלכת בע”מ 919/15 כשלעצמה כדי לפתוח פסק-דין חלוטים בענייני מזונות… יש צורך בשינוי נסיבות מהותי נוסף…"

• בג"ץ 314/20 (מיום 29.6.2020):
  

  "סכום המזונות הנמוך שנקבע… מעיד כי בית הדין הביא בחשבון את המשמורת המשותפת ואת פערי ההשתכרות… אין מדובר בחריגה מסמכות המצדיקה התערבותנו."

• בג"ץ 5430/23 (מיום 07.12.2023):
  

  "משהתביעה בבית המשפט לענייני משפחה נמחקה, לא נוצרה סמכות נמשכת לאותה ערכאה… ולא מתקיימת תחולה של דוקטרינת ‘הליך תלוי ועומד’. אין מניעה כי כעת ידון בית הדין הרבני האזורי בתביעה."

סיכומו של דבר, טענות בדבר חוסר סמכות בין ערכאות אינן מוכרעות באורח פורמלי בלבד, אלא נבחנות בהקשר של המצב העובדתי, ההסכמות או אי-ההסכמות בין הצדדים, ועיתוי העלאת הטענה. במקרה של מזונות ילדים, מדיניות הפסיקה מכוונת לכך שיילקחו בחשבון צרכיהם האמיתיים של הקטינים, זמני השהות ויחסי ההשתכרות של ההורים – בין אם ביישום הלכת בע”מ 919/15 בבית המשפט לענייני משפחה ובין אם במסגרת פסיקתו של בית-הדין הרבני, שעיקרון “טובת הילדים” מהווה נר לרגליו אף הוא. בהתחשב בכך, ומאחר שבג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים, ככלל לא תתקבל עתירה לביטול פסק-דין רבני בדבר סמכות או שיעור מזונות, אלא במקרים חריגים וקיצוניים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.