הבסיס העדכני לדיון בשאלת החיוב במזונות ילדים בגילאי 6–15, נקבע בהלכת בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (להלן: הלכת בע"ם 919/15). הלכה זו, שחוללה מהפכה בשדה מזונות הילדים, קובעת כי חבות המזונות (מעבר לצרכים ההכרחיים) תהא מוטלת על שני ההורים מדין צדקה, תוך התחשבות בכלל הכנסות הצדדים, פוטנציאל השתכרותם וחלוקת זמני השהות. כתוצאה מכך, זנח הדין את המודל הישן שלפיו האב לבדו חייב אוטומטית בכל צרכי הילדים עד גיל 15, ואימץ שיטה של חלוקת נטל הגידול והכלכלה בין שני ההורים באופן יחסי.
להלן יסודות מרכזיים ביישום ההלכה, בצירוף דוגמאות והתייחסות לציטוטים מפסקי הדין שהצגת:
1. חובת המזונות הבסיסית ושינוי לאחר גיל 6
בסיס הדין העברי:
- חובת האב לשאת במזונות ההכרחיים של ילדיו שגילם עד 6 חלה עדיין באופן מוחלט (ראו למשל: תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר, סע' 1–2). זאת בהתאם להוראת סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט–1959, ולפסיקה המסורתית (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית).
- בנוגע לילדים שמלאו להם 6 ועד 15 שנה (גילאים שבלב המחלוקת בבע"ם 919/15), נקבע בהלכה החדשה שכל הורה נושא במזונות מדין צדקה באופן יחסי להכנסתו ולחלוקת זמני השהות.
ציטוט לדוגמה מבע"ם 919/15:
"אנו מכריזים אפוא על השוואת ההסדר בנוגע לחיוב המזונות של ילדים מגיל 6 ועד גיל 15 לנוסחה הקובעת כי הורי הילדים חבים יחדיו ‘מדין צדקה’, וכי החובה תישאנו שני ההורים באופן יחסי להכנסותיהם, לחלוקת זמני השהות, ולנוסף לגורמים נוספים הקשורים ליכולת הכלכלית."
2. עיקרון ההכנסה הפנויה וחלוקת זמני השהות
חלוקת הנטל הכלכלי לפי בע"ם 919/15:
- יש לבחון את ההכנסות הפנויות של כל אחד מההורים (לרבות שכרם בפועל ופוטנציאל השתכרותם).
- יש להתחשב בהוצאות ההורים, כגון דיור אישי וחיובים קודמים, כדי להעריך את ה"יכולת הפנויה" האמיתית של כל צד.
- יש לבחון את חלוקת זמני השהות בפועל: ככל שהזמני השהות שוויוניים יותר, כך מצטמצם חיוב המזונות, משום שההורה נושא בחלק משמעותי יותר מצרכי הילדים כשהם שוהים עמו (ראו: בע"ם 7877/18 פלוני נ' פלונית, פסקה 3).
יישום בדוגמאות מהפסיקה:
- תלה"מ 34753-06-21 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 2022) – בית המשפט לענייני משפחה קבע כי כאשר הצדדים חולקים משמורת משותפת, אך קיימים עדיין פערי הכנסות בולטים, תוגבל חבות האב על־ידי התחשבות בהכנסה הפנויה של האם וחלוקת זמני השהות.
- תלה"מ 19775-08-17, עליו מצוין בפסיקה, קבע ששינוי זמני השהות מ-40% ל-50% אינו בהכרח שינוי נסיבות מהותי שיש בו כדי לפתוח מחדש פסק דין קיים, אך כאשר נדונים מזונות לראשונה, מידת השהות מהווה שיקול מרכזי.
3. "שינוי נסיבות" ותחולת ההלכה על פסקי דין חלוטים
בע"ם 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 2021) קבע שבפסקי דין למזונות שניתנו לפני הלכת בע"ם 919/15, אין בהלכה החדשה כשלעצמה עילה לפתוח פסק דין חלוט. על־מנת להפחית או לשנות מזונות שנקבעו בעבר, על הטוען להפחתה להוכיח "שינוי נסיבות מהותי". רק אם הוכח שינוי כזה, יכול בית המשפט (או בית הדין) לבחון את סכום המזונות מחדש, בהתאם לעקרונות בע"ם 919/15.
ציטוט מהלכת בע"ם 7670/18:
"אין בהלכת בע”מ 919/15 להוות עילה עצמאית לפתיחת פסקי דין סופיים בענייני מזונות, ויש להשאיר על כנו את מבחן שינוי הנסיבות המחמיר."
ראינו יישום של כלל זה גם ב-תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר, שם צוין:
"הלכת בע”מ 919/15 כשלעצמה אינה עילה לפתיחה מחודשת של פסק דין חלוט. קודם לכל, על התובע להראות שינוי נסיבות מהותי."
4. גילי הילדים וסכומי המינימום
“סכום המינימום” לצרכי הילד:
בפסיקה מנחה של המחוזי, לרוב מדברים על 1,600-1,700 ש"ח לחודש כבסיס למזונות הכרחיים לקטין אחד, לא כולל מדור. בפסיקה המאוחרת לבע"ם 919/15 (למשל רמ"ש 59188-10-18 נ' נ. (2018)), כאשר מדובר במשמורת משותפת וילדים בגיל 6–15, הציעו בתי המשפט מנגנון של 2,250 ₪ עד 2,400 ₪ לצרכים כולליים לכל ילד, בעוד שההפרשים הנובעים מאחוזי ההשתכרות של הצדדים ומחלוקת זמני השהות – מביאים לעיתים להפחתה או ביטול חיוב עודף.
לדוגמה, תלה"מ 28070-12-21 פלונית נ' אלמוני (2022) – בית המשפט פירט כי כאשר שני הורים עובדים באופן דומה, ובחלוקת שהות שוויונית פחות או יותר, סכום המזונות ייקבע בהתאם לחישוב אחוזי ההכנסות ולדפוס השהות, תוך התחשבות בצרכים מיוחדים של הילדים, אם ישנם.
5. ילד מעל גיל 15
עבור ילד שמלאו לו 15, החלוקה גם היא מתבססת על "דין צדקה" משותף, ונבחנת שאלת צרכיו שאינם הכרחיים וכן פוטנציאל הכנסה עצמית שלו (אם הוא עובד חלקית, או מקבל קצבה וכו').
כפי שנאמר ב-בע"ם 919/15:
"חיוב ילד מעל גיל 15 הינו מדין צדקה ומשכך חל על שני ההורים ביחס ליכולותיהם ויתר נסיבות העניין."
6. התחשבות בצרכים מיוחדים ושאלת קצבת הילדים
כאשר לקטין יש צרכים מיוחדים (למשל מוגבלות פיזית), הקצבה הממשלתית שניתנת אמורה להילקח בחשבון, והפסיקה כורכת את הקצבה בהפחתת שיעור המזונות שהאב צריך לשלם (ראו תלה"מ 28070-12-21 פלונית נ' אלמוני, סעיפים 66–67), ומשתמשים בקצבה זו בראש ובראשונה לכיסוי צרכיו הרפואיים של הקטין. בנוסף, קצבת הילדים מטעם המל"ל לרוב מצורפת להכנסות האם (שהינה בדרך כלל "ההורה המקבל" את הקצבה). ככלל, תשלום המזונות נקבע בנוסף לקצבה זו, אלא אם יש סיבה לזקוף את הקצבה להפחתת חיוב האב.
7. סיכום: העקרונות המרכזיים לחישוב
- אבחנה בין גילאים: עד גיל 6 החבות האבסולוטית של האב בצרכים ההכרחיים נותרה בעינה; מגיל 6 עד 15 (ומעל גיל 15, בהיקף דומה) שני ההורים חבים מדין צדקה באופן יחסי.
- בחינת היחס בין הכנסות ההורים: נבחנת הכנסת כל אחד מההורים מכל מקור, פוטנציאל השתכרות וסיוע כלכלי חיצוני (במידה ומוכח בפועל).
- בדיקת זמני השהות בפועל: לפי אומדן שעות, לינות וחלוקה כוללת (שווה, כמעט שווה, חלקית). במשמורת משותפת ושכר דומה יחסית, יופחתו סכומי המזונות.
- זיהוי צרכים מיוחדים: ילדים עם צרכים מיוחדים וקצבאות רלוונטיות מצריכים התאמה של סכומי המזונות, תוך התחשבות בגובה הקצבה.
- יישום ההלכה במקרים קיימים: הלכת בע"ם 7670/18 הבהירה שאין לפתוח פסקי דין חלוטים ישנים רק מכוח בע"ם 919/15, אך כאשר נדרש לחישוב לראשונה או בעקבות שינוי נסיבות מהותי, יש ליישם את עקרונות בע"ם 919/15.
ציטוטים מרכזיים מפסקי הדין שצורפו
- Ba"M 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021):
"אין בהלכת בע”מ 919/15 כדי לשנות או לרכך את מבחן שינוי הנסיבות המהותי לצורך דיון חוזר במזונות שנקבעו. הצד המבקש לפתוח מחדש את הפסק, יידרש לעמוד תחילה בשינוי נסיבות שלא ניתן היה לצפותו מראש…"
- תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר (16.4.2023, בית משפט לענייני משפחה באשדוד):
"בית המשפט, אפוא, שוכנע כי אין המדובר בשינוי מהותי של זמני השהות או של הכנסות ההורים, וכי עצם הלכת בע”מ 919/15 איננה עילה מספקת לבדה להפחתת מזונות…”
- בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (29.6.2020) (פורסם בנבו)
"[…] הסכום הנמוך שהוטל על העותר (800 ₪ לכל ילד כולל מדור) מלמד כי בית הדין התחשב בכך שהילדים מצויים במשמורת משותפת, והתחשב ביכולת הכלכלית של הצדדים."
8. מסקנה
בחישוב מזונות ילדים בגילאים 6–15, הכלל המנחה לאחר בע"ם 919/15 הוא חלוקת החיוב בין שני ההורים "מדין צדקה", בהתאם ליחס הכנסותיהם וחלוקת זמני השהות בפועל, ובכפוף לצרכי הילדים שאינם בהכרח שווים בכל משפחה. פסקי הדין מהשנים האחרונות ממחישים את אומדן הצרכים המינימלי המנחה בסביבות 1,600–2,000 ₪ לחודש לקטין (לא כולל הוצאות מדור), ומראים כי גם בבתי הדין הרבניים חלה בפועל מגמה של התחשבות בהכנסות שני ההורים ומשמורת משותפת, על אף שנותרו יסודות מהדין העברי המחייבים את האב בצרכים הכרחיים של הילדים עד גיל 6.
כך, בעת מימוש הלכת בע"ם 919/15 בשטח, יש לקחת בחשבון פרמטרים שונים: פערי השכר והכנסות נוספות (כגון קצבאות), חלוקת הוצאות מדור, צרכים רפואיים מיוחדים וכולי. לבסוף, כאשר מדובר בפסקי דין ישנים, הרי שבע"ם 7670/18 הבהירה כי אין די בהלכה החדשה לפתוח מחדש פסיקה קיימת בלא "שינוי נסיבות מהותי".
*הערה: אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי, אלא סקירה כללית של עקרונות חישוב המזונות בהתאם לפסיקה, לרבות הלכת בע"ם 919/15, בצירוף דוגמאות נבחרות וציטוטים מפסקי הדין הרלוונטיים שהובאו ברשימה.
כתיבת תגובה