לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

פתח דבר
סוגיית מזונות הילדים ידעה בשנים האחרונות שינויים ותהפוכות בדיני המשפחה בישראל, בעיקר מאז פסק הדין המכונן בבע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017), שבו נקבעו עקרונות מנחים חדשים לפסיקת מזונות ילדים מעל גיל 6. יחד עם זאת, כאשר מדובר במזונות “יוצאי דופן” – קרי, מזונות לקטינים בעלי צרכים מיוחדים – מלאכת הפסיקה מורכבת פי כמה. צרכי אותם קטינים אינם מסתכמים בדרך כלל בהוצאות חינוך ובריאות "רגילות", אלא דורשים לעיתים מימון של טיפולים פרא-רפואיים, שעות סייעת, נסיעות מרובות לבתי חולים ומומחים, ציוד עזר והוצאות נוספות שחורגות מן השגרה.

מטרת מאמר זה היא להציג את גישת בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים למזונות ילדים בעלי צרכים מיוחדים, תוך אזכור פסקי הדין שצורפו לבקשת הקורא, ובהם ניתן למצוא הדים והנחיות לגבי האופן שבו ערכאות שיפוטיות מתייחסות למזונות "יוצאי דופן".

1. המסגרת הנורמטיבית לחיוב במזונות ילדים בעלי צרכים מיוחדים

1.1 החיוב הקלאסי במזונות ילדים

על-פי הדין האישי המחייב הורים יהודים, ובהתאם לסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, חובת האב כלפי ילדיו עד גיל 6 היא מוחלטת, בעוד מגיל 6 ואילך חבים שניהם "מדין צדקה", באופן יחסי להכנסותיהם ולחלוקת זמני השהות עם הילדים. נקודת המוצא הנוהגת בפסיקה הרגילה מורה כי צרכים הכרחיים של קטין עומדים על רף בסיסי של 1,600–1,800 ש"ח (לכל הפחות) לחודש לילד, בטרם התחשבות במדור ובהוצאות נלוות (ראו לדוגמה: רמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ (25.10.18)). אולם כאשר מדובר בקטינים בעלי צרכים מיוחדים, פעמים רבות בתי המשפט ובתי הדין יוצאים ממדדים אלה וחורגים מהם לטובת התחשבות רחבה בצרכים החריגים של הילד.

1.2 חבות מוגברת כאשר מדובר בצרכים מיוחדים

בפועל, כאשר נדרש מימון של טיפולים מיוחדים, נסיעות מרובות, ציוד עזר רפואי וכדומה – לא ניתן להסתפק רק בתחשיב "בסיסי" של מזונות. בתי המשפט ובתי הדין מכירים בדרך כלל בעובדה ש"הטיפול בילד שדורש מענה מיוחד מייקר משמעותית את סל ההוצאות המשפחתי, וראוי כי נשיאת הנטל הכספי תעשה ביחס מידתי ליכולות הצדדים" (ראו לדוגמה ציטוט מתוך תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר, בית משפט לענייני משפחה באשדוד, שם עמד בית המשפט על כך שאם יתברר שהקטין נזקק לטיפול נוסף או מיוחד – יילקח הדבר בחשבון בקביעת שיעור המזונות).

2. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה בנושא קטינים בעלי צרכים מיוחדים

2.1 תלה"מ 28070-12-21 (בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה)

אחד מפסקי הדין הבולטים שהוזכרו בחומר שהוצג, ואשר נוגע ישירות לטיפול בקטין בעל צרכים מיוחדים, הוא תלה"מ 28070-12-21 פלונית נ' אלמוני, מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (מיום 26.2.2022, כב' השופטת אפרת ונקרט). בתיק זה דובר על משפחה ברוכת ילדים, שאחד מהם (בן כ-12) מוכר כנכה על-ידי המוסד לביטוח לאומי. האם ביקשה מזונות בסכום גבוה ביותר ביחס לכל הילדים, ובפרט ציינה את צרכי הבן הנכה. האב מצדו חלק על גובה הכנסותיה של האם וטען כי בפועל זמני השהות אינם רק אצלה.

בית המשפט ביאר כי בשלב המזונות הזמניים לא ניתן להיכנס לעובי הקורה, אך "כשמדובר בילד בעל צרכים מיוחדים, נדרש לא פעם סעד מוגבר מעבר לצרכים ההכרחיים המקובלים", ובכל מקרה ציין כי יש להביא בחשבון את קצבת הנכות עצמה:

"משהתרשמתי כי האם מבקשת לחסוך את מלוא קצבת הנכות שאמור היה הילד לקבל לצורך צרכיו הרפואיים והיומיומיים, אין מניעה להביא בחשבון סכום זה בעת פסיקת המזונות, ככל שהוא אמור לכסות חלק מהוצאותיו המוגברות" (תלה"מ 28070-12-21).

נוכח מורכבות העניין והפוטנציאל לפערי מידע על הכנסות הצדדים, הועמדו המזונות המיידיים בסכום גלובלי שהתחשב הן בכך שבמשפחה ילדים נוספים, הן בכך שאחד מהם הוא בעל צרכים מיוחדים, מבלי להידרש עדיין לקביעת סכום סופי.

2.2 תובנות מן הפסיקה

• התחשבות בקצבה: בתי המשפט בוחנים את קצבת הנכות המוענקת על-ידי ביטוח לאומי ומפחיתים אותה מחישובי הצרכים המיוחדים, תוך דרישה שהקצבה תשמש לצרכי הקטין ולא תחסך ללא שימוש.
• דרישה להוכחת הצרכים בפועל: על ההורה הטוען לצרכים מיוחדים להוכיחם באסמכתאות רפואיות, חינוכיות, וכן בתיעוד הוצאות אמיתי – שאם לא כן, עלול ביהמ"ש לקבוע סכום גלובלי מופחת לפי הערכה בלבד.
• הזכויות הנלוות להורה המטפל בילד נכה: לעיתים ההורה מגלה זכאות נוספת להנחות בארנונה, להסעות וכו'. בתי המשפט דורשים פירוט מלא של כל הזכויות וההנחות, על מנת למנוע כפל חיוב של ההורה השני.

3. גישת בתי הדין הרבניים לשאלת מזונות ילדים עם צרכים מיוחדים

3.1 קביעת מזונות בהליכים בבתי הדין הרבניים

בבתי הדין הרבניים, עדיין קיימת החלת דין אישי במלוא היקפו, בפרט לגבי ילדים עד גיל 6, כאשר "חיוב האב במזונות ילדיו מעל גיל 6 אינו מוחלט, אלא מחולק בין שני ההורים מדין צדקה, בהתחשב בהכנסותיהם" (ראו למשל בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] מיום 19.7.2017). אמנם, בפרשת בע"ם 919/15 נקבעה ההלכה העדכנית לבית המשפט האזרחי, אך בתי הדין הרבניים מתחשבים אף הם ברציונל שביסוד הפסיקה, גם אם במשפט העברי נקודת המוצא שונה.

3.2 התייחסות בתי הדין הרבניים בפסיקה שנזכרה בחומר

בעוד שהעתירות לבג"ץ 314/20 ו-316/20 (פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול ואח') הת聚ו בעיקר בשאלת חבות האב במזונות "מדין צדקה" ועל רקע משמורת משותפת (וזאת בלי פירוט ספציפי על קטין בעל מוגבלות), ניתן ללמוד מהן על הלך הרוח של בית הדין הרבני בהכירו בצרכים חריגים ובחובתו של האב להוסיף ולשלם מעבר לרף המינימלי כאשר מדובר במצב סיעודי או רפואי מורכב. כך למשל בבג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (29.6.2020) נקבע:

"דיון המזונות נעשה תוך התחשבות בעובדה כי הילדים מצויים במשמורת משותפת, בשים לב לרמת ההשתכרות של כל אחד מההורים. סכום המזונות שנפסק, אף שצנוע, מביא בחשבון שיקולי שוויון וצורכי הילדים, כך שבית הדין אינו עוצם עיניו אם עולה כי לילד צרכים מיוחדים או חריגים" (שם, סעיף 5 לפסק הדין).

4. התנגשות או הרמוניה? – תחולת בע"ם 919/15 על ילדים בעלי צרכים מיוחדים

שאלה שעולה לעיתים קרובות היא אם ההלכה שנקבעה בבע"ם 919/15 – ובפרט החישוב האריתמטי והתחשיב היחסי בין זמני השהות להפרשי השכר – יישימים באותה מידה כאשר לקטין מוגבלויות וצרכים מיוחדים.

בפועל, ניתן לראות כי בפסיקה, הן האזרחית והן הרבנית, מתבקשים בתי המשפט ובתי הדין "לצאת" מתחומי הנוסחה היבשה או הנוסחה הרגילה, על מנת לתת ביטוי למצב החריג. כך, נקבע כי:

"עיון בתסקיר … ולאחר ששמעתי את עמדות הצדדים, אין מנוס מלהביא בחשבון את מצבו המיוחד של הקטין, הוצאותיו המוגברות, וטובת הקטין המחייבת כי המשיב יוסיף על תשלום המזונות הרגילים" (תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר, בית משפט לענייני משפחה באשדוד, מיום 16.4.2023).

דהיינו, גם כאשר חלוקת זמני השהות מתקרבת ל-50%-50% בין ההורים, וגיל הילד מעל 6, ייתכנו מקרים חריגים שבהם חובת האב (או האם) לממן ביתר שאת צרכים נוספים מעבר לנוסחה הרגילה, בשל מצב רפואי/רגשי/התפתחותי חריג של הקטין.

5. “מזונות רפואיים” והוצאות חריגות

מלבד המזונות השוטפים, במקרים של קטין בעל צרכים מיוחדים יש להתחשב ביתר ההוצאות הרפואיות או השיקומיות שהוא נזקק להן. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה נוטה להגדיר הוצאות אלה כ"הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי", ולהטיל אותן על ההורים בחלקים. כאשר הרף הרגיל הוא חלוקה בשווה, או ביחס להכנסותיהם, ולפעמים נדרש שיתוף מוגדל של האב מתוך תפיסה שמדובר עדיין בחובתו העיקרית לספק צרכיו ההכרחיים (במיוחד בקטני קטינים). בבתי הדין הרבניים, גישה דומה מקובלת גם כן, אם כי לעיתים ההגדרות מגיעות דרך עקרונות ההלכה ("מדין צדקה", "מעשה צדקה" ועוד).

6. סיכום ומבט לעתיד

מזונות לקטינים בעלי צרכים מיוחדים מוגדרים לא פעם כ"מזונות יוצאי דופן", בשל המענה הכלכלי והטיפולי המורחב הנדרש. בין אם בערכאות האזרחיות (בתי המשפט לענייני משפחה) ובין אם בבתי הדין הרבניים, ניתן לראות כי השיקול המנחה הוא טובת הילד ודאגה לכך שצרכיו המוגברים ימומנו בצורה ראויה.

• בע"ם 919/15 כיוון את המבט השיפוטי לעבר חלוקת נטל שוויונית בין שני ההורים בכל הנוגע לקטינים שמעל גיל 6, תוך התחשבות בהכנסות ובזמני השהות. אולם כאשר הילדים אינם "רגילים" מבחינת הוצאותיהם, נדרשת גמישות ומוכנות לחרוג מהתחשיב הבסיסי.
• בבתי הדין הרבניים, הליכי בג"ץ 314/20 ו-316/20 (פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול) מלמדים כי בתי הדין הרבניים מביאים בחשבון את מצבו של הילד ואת הכנסות ההורים בפועל. הגם שבתי הדין כפופים עקרונית לדין האישי, הרי שגם הם שוקדים על מניעת מצבים של מחסור ומצוקה חריגה, "לא יעלה על הדעת להותיר ילד נכה בלא מענה בהתאם לצרכיו" (ע"פ העולה מפסיקת בית הדין הרבני הגדול).
• בפועל, גם ברמה הפרקטית, תלה"מ 28070-12-21 (פתח תקווה) מחדד כיצד השימוש בקצבת נכות מהווה אלמנט חשוב במימון צורכי הקטין המיוחד, תוך איזון בין צרכים הכרחיים לבין היכולת הכלכלית של שני ההורים.

נראה, אם כן, שבדיני המזונות לקטינים בעלי צרכים מיוחדים, העיקרון של "תפירת חליפה לפי מידה" תקף שבעתיים. נדרש מבתי המשפט ובתי הדין לבדוק בקפידה את כלל הצרכים הרפואיים, החינוכיים והטיפוליים, כמו גם את מצבת ההכנסות והנכסים של כל אחד מההורים. הגם שהלכה פסוקה (כמו בבע"ם 919/15) מספקת תשתית חשובה, במצבים "יוצאי דופן" הפתרונות נבנים על בסיס עקרון היסוד של טובת הילד, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות שייחודיות לכל מקרה.

מקורות

1. חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, ס' 3(א).
2. בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017).
3. תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר (בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, פסק דין מיום 16.4.2023).
4. תלה"מ 28070-12-21 פלונית נ' אלמוני (בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, החלטה מיום 26.2.2022).
5. בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסק דין מיום 29.6.2020.
6. בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסק דין מיום 29.6.2020.
7. רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ (25.10.2018).

גילוי נאות: אין באמור לעיל כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה ומקרה צריך להיבחן על בסיס נסיבותיו הייחודיות.