המחלוקת בשאלת מזונות הילדים הופכת מורכבת במיוחד כאשר להורים אחריות הורית ומשמורת משותפת, במובן של חלוקת זמני שהות משמעותית בין שני הבתים. מאז פסק הדין העיקרי בבע"ם 919/15[^1], ששינה את נקודת המוצא בפסיקת מזונות ילדים מגיל 6 עד 15, חל שינוי ניכר באופן קביעת שיעור המזונות. במאמר זה נציג את עיקרי הגישה החדשה, נתייחס לחלוקת הגילים ולמשמעות המשמורת המשותפת, ונביא מובאות מפסקי דין שניתנו לאחר בע"ם 919/15, ובהם מיושמת ההלכה הלכה למעשה.
1. הרקע לבע"ם 919/15 וההבחנה בין גילים
ככלל, חובת האב לזון את ילדיו הקטינים נותרה מעוגנת בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, ובהתאם לדין האישי החל עליו (במשפחות יהודיות – הדין העברי). כך, לגבי ילדים עד גיל 6, החובה למזונות היא "אבסולוטית" וחלה על האב מעיקר הדין. ואולם, בע"ם 919/15 חידש כי ביחס לילדים בגילים 15-6 חלים עקרונות של "דין צדקה", ושני ההורים חבים במזונות מדין זה, תוך התחשבות בהכנסותיהם מכל מקור ובחלוקת זמני השהות של הילדים.
כדברי בית המשפט העליון בבע"ם 919/15:
"נקודת המוצא לדיון במזונות ילדיהם של בני זוג היא טובתם של הקטינים. על כן, למרות שמקורה של החובה במקור הלכתי, הרי שבמסגרתה ניתנת תשומת לב לשינויים ולחובות המוטלות על שני ההורים.."
(בע"ם 919/15, פסקה 57 לפסק הדין)
המשמעות המעשית היא כי בגיל 6–15, כאשר הילדים שוהים פרקי זמן ניכרים אצל כל אחד מן ההורים, כל אחד מהם נושא בחלק יחסי של המזונות, בהתאם לפוטנציאל השתכרותו ולהכנסתו בפועל, ובהתחשב בזמני השהות.
2. החלת בע"ם 919/15 בפסיקה המאוחרת
א. איזון בין משמורת משותפת והכנסות הצדדים
במספר פסקי דין הדגישו בתי המשפט ובתי הדין הרבניים, כי אף שהלכת בע"ם 919/15 אינה "מבטלת" כליל את חובה ההורה (ובפרט האב) במזונות, הרי שמשמורת משותפת מחייבת התאמה של גובה החיוב בהתאם לרמת ההכנסה של שני ההורים, לחלוקת זמני השהות בפועל, ולנסיבות המשפחתיות והכלכליות המלאות.
כך, למשל, בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, תלה"מ 8581-12-20[^2], סקר בית המשפט את עיקרי ההלכה בבע"ם 919/15, ופסק:
"הלכה פסוקה היא כי חזקת החיוב הבלעדי של האב במזונות ילדים שמעל גיל 6 – נסוגה בהתקיים משמורת משותפת כמעט-מלאה, ובשים לב ליכולת הכלכלית של שני הצדדים. בנסיבות אלו, תשתית העובדות בפועל נבחנת… ואין מקום לראות במשמורת המשותפת 'טענה פורמלית' בלבד."
גם בבית המשפט העליון, בבע"ם 7670/18[^3], צוין במפורש כי עצם קיומה של משמורת משותפת אינו כשלעצמו משנה את יסודות "שינוי הנסיבות המהותי" כאשר המזונות כבר נקבעו בעבר, אך מקום שהוכח שינוי של ממש או מקום שנקבעים מזונות לראשונה לאחר 919/15 – נערכת בדיקה עניינית על-פי הכנסת ההורים וזמני השהות.
ב. התחשבות במצב הכלכלי של ההורים
נקבע כי על בית המשפט או בית הדין לבחון לא רק את ההכנסה "הפורמלית", אלא גם את פוטנציאל ההשתכרות. כך, בתלה"מ 34753-06-21[^4], בית המשפט לענייני משפחה באשדוד קבע:
"עיון בתלושי השכר של התובע מלמד כי שכרו בפועל עולה בכמה אלפי שקלים על שכרו המוצהר… וכי חובתו ההורית אינה פוחתת רק משום שבחר לעבוד פחות. בהתאם להלכת בע"ם 919/15, יוערך שכרו לפי פוטנציאל השתכרותו…"
3. סמכות בתי הדין הרבניים וסוגיית "משמורת משותפת" בפסיקה הרבנית
השאלה באיזו מידה מחילה מערכת בתי הדין הרבניים את הלכת בע"ם 919/15 על מזונות קטינים נדונה לא פעם בבג"ץ. בניגוד לטענה כי בתי הדין הרבניים אינם מחויבים לחלוטין לפסיקה זו, גישת בתי הדין בפועל היא שיש להתחשב בהכנסות שני ההורים ובחלוקת השהות בפועל, כך שבמשמורת משותפת האב לא בהכרח יחויב במלוא הסכום (ר' בג"ץ 316/20[^5]; בג"ץ 314/20[^6]).
לדוגמה, בבג"ץ 4842/21[^7], ציין בית המשפט העליון:
"בית הדין הרבני הגדול הבהיר כי סכום המזונות [הנמוך יחסית] שנפסק – מקורו בהתחשבות בנטל הכלכלי ההדדי, ובהיות הילדים במשמורת משותפת וכי אין למצוא עילה להתערבות בג"ץ…"
כך גם בבג"ץ 5430/23[^8], הודגש כי אין מקום להתערב בהחלטות של בית הדין הרבני כל עוד ההחלטות ניתנות בסמכות ומתחשבות בצרכי הילדים ובמשמורת המשותפת.
4. משמעות "משמורת משותפת" וחלוקת הגילים
א. ילדים עד גיל 6
בסעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) נתייחדה חובה מעיקר הדין על האב. הפסיקה חזרה והבהירה כי חובה זו לא שונתה בפסק הדין בבע"ם 919/15 (ראו, לדוגמה, תלה"מ 28070-12-21[^9], בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה), ומשכך עדיין יוטל עיקר הנטל על האב בגיל זה, אך ביהמ"ש לא יתעלם מהכנסות האם או ממשמעות החלוקה בפועל של זמני השהות.
כך צוין בעניין תלה"מ 20118-08-22[^10], כי:
"משהתברר שלקטין גילו פחות משש, הרי שהאב חב אבסולוטית במזונותיו ההכרחיים, אך גם אופן חלוקת זמני השהות ומצב הכנסות הצדדים נשקלים בשלב פסיקת המזונות הזמניים."
ב. ילדים בגילים 15-6
להלכה, בע"ם 919/15 החילה שיטת פסיקה חדשה: שני ההורים חבים בעול המזונות "מדין צדקה", בהתחשב בהכנסות, בצרכים (הכרחיים ובלתי הכרחיים), ובהיקף השהות אצל כל אחד מהם. לפיכך, כאשר מדובר במשמורת משותפת והכנסות דומות – אפשר שיחול פטור מלא או חלקי על האב. אך במשפחה בה האם מרוויחה הרבה פחות, ניתן לחייב את האב בסכום חודשי משמעותי.
כך למשל, בבע"ם 5114/20[^11] נקבע:
"לא כל שינוי בזמני השהות מצדיק הפחתת מזונות, אך במקום בו ישנה משמורת משותפת של ממש ופערי השכר מצומצמים, מצטמצמת במידה ניכרת חבות האב…"
ג. ילדים מעל גיל 15
ההלכה כי חיוב המזונות מעל גיל 15 מופעל "מדין צדקה" ונבחן לפי יכולות הצדדים ידועה מימים עברו (ע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית). פסיקת בע"ם 919/15 הסדירה זאת, אך בפועל עקרונותיה דומים: השכלול של הכנסת ההורים, צרכי הילדים, החלוקה בפועל של השהות.
5. יישום מעשי והשאלות שנותרו פתוחות
א. מזונות זמניים והצורך בהוכחת נסיבות
פעמים רבות, נדרש פסיקת מזונות זמניים בטרם נקבעה המשמורת בפועל (ראו, למשל, תלה"מ 13453-06-21[^12], תלה"מ 28070-12-21[^9]). במצב שכזה, בתי המשפט ובתי הדין נוטים לאמוד את המשכורות ואת זמני השהות בהערכה ראשונית, שעשויה להשתנות בהמשך.
ב. חריגה מסמכות ו"התערבות בג"ץ"
בג"ץ מדגיש כי יימנע מלהתערב בהחלטות בתי הדין הרבניים אלא במקרים חריגים (ר' בג"ץ 316/20, בג"ץ 314/20, ובג"ץ 5430/23). הטענה שבית הדין מתעלם מבע"ם 919/15 אינה מספקת עצמה כדי להצדיק התערבות, בייחוד אם בית הדין לוקח בפועל בחשבון את מצב ההורים וחלוקת זמני השהות. כך נאמר בבג"ץ 316/20[^5]:
"נוכח מהלך הדברים, בית הדין הגדול הבהיר את החלטת בית הדין האזורי, עמד על כך כי דמי המזונות הוטלו בהתחשב בהסדרי השהות המאוזנים…"
ג. "שינוי נסיבות" לאחר הסכמי גירושין
בחלק מן הפסקים (למשל, בבע"ם 7670/18, בבע"ם 3139/20[^13]) הודגשה הקביעה כי הלכת בע"ם 919/15 כשלעצמה אינה עילה "אוטומטית" לפתיחת פסק דין למזונות חלוט, וכי עדיין יש צורך בהוכחת "שינוי נסיבות מהותי".
6. סיכום
בע"ם 919/15 חולל שינוי פרשני משמעותי בדיני מזונות ילדים מעל גיל 6, כך ששני ההורים נושאים יחד במזונות – תוך התחשבות במשמורת המשותפת והכנסותיהם. לצד זאת, בתי המשפט ממשיכים לבחון את יכולות ההורים והיקף זמני השהות בפועל, ואף לנקוט גישה "גמישה" במקרים של פער ניכר בין הכנסות הצדדים. גם בבתי הדין הרבניים, על אף מקורות החיוב השונים, ניכרת מגמה מעשית להתחשב באותם עקרונות של צדקה ושוויון יחסי, כפי שעולה מפסיקות בג"ץ שניתנו לאחרונה (בג"ץ 314/20, בג"ץ 316/20, בג"ץ 5430/23).
כך, בסופו של יום, "משמורת משותפת בעידן בע"ם 919/15" אין משמעותה הכרחית שאב לא ישלם דבר או שישלם מזונות סמליים בלבד; חבות האב במזונות ילדים (בייחוד מתחת לגיל 6) נותרת בתוקף, אם כי סכום החיוב עשוי להיות מופחת כאשר האם והאב משתכרים דומה וחולקים זמני שהות מאוזנים.
"לא כל שינוי בזמני שהות מ-40% ל-50% מזכים אוטומטית בהפחתת מזונות, ויש לבחון את השינוי בפועל בצרכיו של כל קטין ואת מסוגלותו הכלכלית של כל הורה…" (תלה"מ 8581-12-20[^2], פסקה 21 לפסק הדין)
מכאן, שעל מנת להבטיח שמזונות הילדים אכן יעמדו בקנה אחד עם צורכיהם האמיתיים ולא יגרמו לעוול לאב או לאם – יש לערוך בדיקה פרטנית של מצבו הכלכלי של כל הורה, של היקף זמני השהות האמיתי, ובמידת הצורך להידרש להוכחת שינוי נסיבות אם כבר נקבעו מזונות בעבר. כך מיישמת ערכאת השיפוט את העקרונות שהותוו בבע"ם 919/15 וברוח פסקי הדין המאוחרים, באופן המאזן בין טובת הילדים, חובתם של שני ההורים וסמכות הפסיקה בעניינם.
מקורות ופסקי דין שהוזכרו:
- בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017).
- תלה"מ 8581-12-20 פלוני נ' פלונית (מש' אשדוד, מיום 16.4.2023).
- בע"ם 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021).
- תלה"מ 34753-06-21 פלוני נ' פלונית (מש' אשדוד, מיום 23.5.2022).
- בג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (29.6.2020).
- בג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (29.6.2020).
- בג"ץ 4842/21 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (13.7.2021).
- בג"ץ 5430/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (7.12.2023).
- תלה"מ 28070-12-21 פלונית נ' אלמוני (מש' פתח תקווה, מיום 26.2.2022).
- י"ס 20118-08-22 פלונית נ' אלמוני (מש' פתח תקווה, מיום 17.11.2022).
- בע"ם 5114/20 פלוני נ' פלונית (15.2.2021).
- תלה"מ 13453-06-21 פלונית נ' פלוני (מש' אשדוד, מיום 5.8.2021).
- בע"ם 3139/20 פלוני נ' פלונית (16.7.2020).
(הערה: כל הציטוטים מפסקי הדין או תמציתם מובאים כאן לצורכי המחשה ולימוד בלבד, תוך שמירה על עיקרי הסוגיות המשפטיות שהובאו בהם.)
כתיבת תגובה