לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

מבוא
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), נועד למסד את הסעדים והתרופות העומדים לצד הנפגע בגין הפרת חוזה. אחד מעיקרי החוק הוא ההבחנה בין "הפרה יסודית" לבין הפרה שאינה יסודית, ושתי ההבחנות מופיעות בסעיף 6 לחוק, המבחין בין "הפרה מסתברת" (או "הפרה רגילה") ובין "הפרה יסודית". השאלה המרכזית היא כיצד מזהים מקרה שבו 'הפרה מסתברת' הופכת להפרה יסודית, המזכה את הנפגע לבטל את החוזה לאלתר (סעיף 7(א) לחוק התרופות) ולתבוע את תרופותיו, בהן פיצויים וביטול החוזה.

המושג "הפרה מסתברת"
"הפרה מסתברת" (לפעמים קרויה גם "הפרה רגילה") היא כזו שהנפגע אינו זכאי לבטל את החוזה בגינה לאלתר, אלא אם ניתנה למפר ארכה סבירה, וממילא המפר לא תיקן את ההפרה בתוך אותה ארכה (סעיף 7(ב) לחוק התרופות).

לדוגמה, אם הנתבע איחר קלות במועד מסירת שירות, או הפר תנאי משני בחוזה – אין זה בהכרח יעלה כדי "הפרה יסודית". במקרים אלה יש לתת למפר "ארכת חסד" המתחייבת מסעיף 7(ב), ורק אם ההפרה לא תוקנה בתוך זמן סביר ניתן יהיה להפעיל סעד ביטול החוזה (ראו גם ע"א2106/00ע"א 2106/00 ודברי המלומדים שם באשר להבחנה בין הפרה מהותית לכזו שולית).

הפרה יסודית לפי סעיף 6 לחוק התרופות
בסעיף 6 לחוק התרופות מוגדרת "הפרה יסודית" כשתי חלופות:

1. הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית – הצדדים רשאים להסכים מראש כי תנאי מסוים בחוזה ייחשב "מהותי" או "עיקרי", כך שאי-קיום אותו תנאי ייחשב אוטומטית להפרה יסודית (ובלבד שלא מדובר בתניה גורפת בלתי סבירה).
2. הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה (סעיף 6 רישא). זו ההגדרה השכיחה, והפסיקה כינתה אותה "הפרה מסתברת" (או: "הפרה המיוסדת על ציפיות הצדדים").

התרחבות 'הפרה מסתברת' לדרגת הפרה יסודית
פסיקת בית המשפט העליון הבהירה מתי 'הפרה מסתברת' הופכת להפרה יסודית. ב"דיון נוסף 44/75 אדמונד וסעדי ביטון נ' מאיר וחנה פרץ" (פ"ד ל(3) 581), הוסבר העיקרון שלפיו רק הפרה ותוצאותיה "שהאדם הסביר יכול היה לחזותן מראש", ואשר גורמות לכך ש"לא היה מתקשר מלכתחילה בחוזה", ייחשבו כהפרה יסודית.

בית המשפט ציין שם, מפי הנשיא (אגרנט) והשופטים ויתקון, ח' כהן ושמגר, כי:

"תוצאות הנובעות מנתונים מיוחדים, שרק הנפגע יכול לדעתם או לשערם, אינן בגדר ידיעה של 'האדם הסביר'… הקונצפציה של אדם סביר טומנת בחובה את הרעיון שרק התוצאות שהוא יכול היה לראותן מראש – רואים אותן כאילו הוא ראה אותן…"

בדיון נוסף זה (ד"נ 44/75) הבהירו השופטים כי בחקיקת סעיף 6 לחוק התרופות, "האדם הסביר" משמש אמת מידה אובייקטיבית להערכת חומרת ההפרה. אם תוצאת ההפרה היא כזו שצד לחוזה – לוּ היה יודע אותה מראש – לא היה מתקשר בחוזה מלכתחילה, אזי ההפרה היא "יסודית".

יישום: מתי הפרה 'רגילה' הופכת ל'יסודית'?
הלכה למעשה, "הפרה מסתברת" מתאפיינת בכך שהיא אומנם הפרת חוזה, אך אינה פוגעת בשורש העִסקה בעיני האדם הסביר באופן המיידי. ואולם, הפרה זו יכולה להחריף ולהפוך "יסודית" בשני אופנים:

1. ארכת חסד – על פי סעיף 7(ב) לחוק התרופות, אם לאחר הארכת זמן סבירה, עדיין ממשיך המפר באותה הפרה, הופכת ההפרה למשמעותית/יסודית די הצורך כדי לאפשר ביטול החוזה.
2. לפי מבחן האדם הסביר – אם בעקבות נסיבות שנודעו לאחר כריתת החוזה מתברר שתוצאות ההפרה חמורות מאוד באופן שאדם סביר לא היה מתקשר בחוזה לוּ ראה מראש את הדברים, יוכרז שמדובר בהפרה יסודית, המזכה בביטול לאלתר (ראו ע"א 2106/00 שם קבע בית המשפט כי התנהלות מוכר בקרקעות, שמנעה מן הקונה אפשרות שימוש סביר, חצתה את הרף של הפרה יסודית).

סעד הביטול והשלכותיו
הכרזה על הפרה כהפרה יסודית נותנת לנפגע זכות, מכוח סעיף 7(א) לחוק התרופות, "לבטל את החוזה" באופן מיידי. משבוטל החוזה, קמה חובת ההשבה ההדדית לפי סעיף 9(א), שלפיה "הנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל, או לשלם לו את שוויו", ולהפך, "המפר חייב להשיב לנפגע מה שקיבל, או את שוויו". יצויין כי לעיתים יעמוד גם סעד של פיצויים (סעיף 2 ו- 11 לחוק התרופות), אם הוכח נזק מיוחד או נזק בלתי ממוני, הכול לפי נסיבות העניין.

דוגמה
בנסיבות שבהן גן ילדים הפר באופן ממשי את חובת הדאגה לצורכי הפעוטות, פוסקים בתי המשפט כי מדובר ב"הפרה יסודית" (עיינו, למשל, פסק דין בת"ק 46400-05-19). שכן מדובר בהפרה הנוגעת לשורש ההתקשרות (שלומו ורווחתו של הילד), וללא ספק הורים סבירים לא היו מתקשרים בחוזה אִם היו יודעים על ההפרה מראש. משכך, רשאים ההורים להודיע על ביטול החוזה בשל ההפרה היסודית, ולקבל השבה של כספם ושכר הלימוד ליתרת התקופה.

סיכום
סעיף 6 לחוק התרופות מציב שתי דרכים להגדיר "הפרה יסודית": קביעה מפורשת בחוזה או "הפרה מסתברת" על-פי מבחן האדם הסביר. "הפרה מסתברת" עשויה להפוך להפרה יסודית אם על-פי התנהלות הצדדים וסבירות התוצאות, מוכח "שלא היו מתקשרים בחוזה אילו צפו מראש את ההפרה ותוצאותיה" (ד"נ 44/75). בקרות הפרה יסודית, סעיף 7(א) מקנה לנפגע זכות לבטל את החוזה ולהיפרע פיצויים, אם יש מקום לכך, וזאת תוך חובת השבה הדדית לפי סעיף 9 לחוק התרופות.

העיקר הוא, כי מבחינה רעיונית, "הפרה מסתברת" כשלעצמה אינה מזכה ביטול אוטומטי, אלא מחייבת בדרך כלל ארכה סבירה, ואילו "הפרה יסודית" אינה זקוקה לארכה וקמה מיד עילת ביטול. הקו המפריד בין השניים נקבע בסעיף 6 בשיטת מבחן האדם הסביר – וכפי שהבהירה ההלכה בפרשת ביטון נ' פרץ בדיון נוסף 44/75, וכפי יישומו במקרים נוספים: תוצאות חמורות ומרכזיות שיכל אדם סביר לצפותן כעיקריות להסכמה, הופכות "הפרה מסתברת" ל"יסודית" – ופותחות בפני הנפגע תרופות מרחיקות לכת, עד כדי ביטול החוזה כולו.