הקדמה
סעיף 62 לחוק שירות הקבע בצה”ל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ”ה–1985 (להלן: “חוק הגמלאות”) קובע כלל, לפיו “הזכות לגמלה אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגמלה על פי פסק דין מבית משפט או בית דין מוסמך”.
הוראה זו נועדה בראש ובראשונה להגן על האינטרסים של צה”ל (כמעביד וכרשות ציבורית) ולהימנע ממצב שבו הוא ימצא עצמו מתמודד עם תביעות של צדדים שלישיים הרוצים לעקל, לשעבד או להעביר את זכויות הגמלאי. ברם, לעיתים מזומן בפועל קושי: בן או בת-זוג לשעבר, שלהם נפסקה מחצית מזכויות הגמלה (למשל מכוח הלכת השיתוף או מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג), מבקשים לממש את חלקם בגמלה. כיצד הדבר ייעשה, אם חוק הגמלאות אוסר עיקול ה”זכות לגמלה”?
לאחרונה, בפסיקה ובמיוחד בכמה מפסקי דין של בית המשפט העליון, התחדד הכלל שלפיו כאשר עסקינן ביחסי ממון בין בני זוג, ובפרט כאשר אחד מבני הזוג זכאי לגמלת צה”ל והשני זכאי למחצית אותה גמלה (או חלק ממנה) מכוח הלכה פסוקה או חוק, הוראות חוק הגמלאות אינן חוסמות בהכרח את הדרך למימוש הזכות. בפסיקה עלתה האפשרות שמינוי כונס נכסים על זכות הגמלאי לקבל גמלה – להבדיל מעיקול זכות הגמלה גופה – עשוי להיות פתרון.
מאמר זה יציג בקצרה את העקרונות ואת הפסיקה בעניין סעיף 62 לחוק הגמלאות, תוך הפניה להלכות העדכניות של בית המשפט העליון ובתי המשפט לענייני משפחה.
1. הרקע הנורמטיבי: חוק הגמלאות והוראת סעיף 62
חוק שירות הקבע בצה”ל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ”ה–1985, מסדיר את תנאי הפרישה והגמלאות לחיילי הקבע. סעיף 62 לחוק קובע, כאמור, שזכותו של הגמלאי לקבל גמלה “אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לצורך תשלום מזונות”. הוראה זו – לפי הפסיקה – נועדה בעיקר להגן על צה”ל, שלא ימצא עצמו נדרש להתחשב בעסקאות בין הגמלאי לבין צד ג’ ואף כדי להגן במקרים מסוימים על עצם מחיית הגמלאי (בכפוף לחריג של דמי מזונות).
עם זאת, לעיתים הגמלאי (אשר זכאי לגמלת צה”ל) מחויב לשלם חלק מן הגמלה לבן או בת-זוגו לשעבר, אם מכוח הלכת השיתוף (במקרה שנישאו לפני 1974) ואם מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג (במקרה שנישאו לאחר 1974). חלק זה מוכר כחלק מ”נכסי העתודה הכלכלית של המשפחה” (ראו: ע”א 809/90 לידאי נ’ לידאי, פ”ד מו(1) 602; בע”ם 4623/04 פלוני נ’ פלונית (2007); וכן בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול (2008)).
2. העיקול במובנו הרגיל – לא ניתן להטלה
סעיף 62 לחוק הגמלאות הוא חד-משמעי: זכות הגמלה, במובן של “עיקול רגיל” לפי פרק ד’ לחוק ההוצאה לפועל, אינה בת עיקול. כך, בניגוד ל”חוב כספי” רגיל, שבו רשאי הנושה, באמצעות רשם ההוצאה לפועל, להטיל עיקול על סכומי כסף המוחזקים בידי צד שלישי (מעסיק, בנק וכדומה), הרי בסיטואציה בה החייב זכאי לגמלה מכוח חוק הגמלאות, לא ניתן להטיל עיקול על “הזכות לגמלה”.
התוצאה היא שצה”ל, כמשלם הגמלה, לא יתייחס לצו עיקול שהופנה אליו בקשר לחוב של הגמלאי, זולת במקרה של חוב מזונות המצויין בפירוש בסעיף 62 כחלק מן החריג.
3. מינוי כונס נכסים על הגמלה – פיתרון אפשרי?
חרף האמור, בתי המשפט לענייני משפחה והוצאה לפועל מצאו פתרון יצירתי : כאשר בעל או אשה מחויבים על פי פסק דין או הסכם פסוק לשלם לבן זוגם חלק מן הגמלה, ואף על פי כן אינם עושים זאת, ניתן לעתור – במקום עיקול – למינוי כונס נכסים על “זכות החייב לקבל את הגמלה”.
א. הרעיון המשפטי: כונס נכסים ממונה על נכסיו של החייב (סעיף 53 לחוק ההוצאה לפועל), ולפי סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל – ידו של כונס הנכסים כיד החייב. אין כאן “עיקול” או “שעבוד” של הזכות כלפי צה”ל. למעשה, מדובר בהוראה של רשם ההוצאה לפועל שהנכס (הזכות לגמלה) ינוהל על ידי כונס הנכסים במקום על ידי החייב עצמו. ברגע שצה”ל משלם את הגמלה, היא מתקבלת בידי כונס הנכסים, ולאחר מכן כונס הנכסים מחלק את הסכום בין הגמלאי לבן זוגו, על פי פסק הדין.
ב. אישור הפסיקה: האפשרות הזו הועלתה, בין היתר, בבע”מ 10916/03 צה”ל נ’ פלונית (2007) ובפסקי דין נוספים (ראו גם בג”ץ 8928/06 הנ”ל). בתי המשפט הדגישו, כי “שלוחו של אדם כמותו” (סעיף 2 לחוק השליחות) וכי כונס הנכסים נכנס בנעליו של החייב כנאמן לשלום הצדק. ממילא, אין כאן סתירה לדרישת חוק הגמלאות, כי “לא יוטל עיקול” או “לא יוחל שעבוד” על זכות הגמלה.
ג. עמדת צה”ל: ברוב המקרים, צה”ל אינו מתנגד למנגנון זה, שהרי הוא “מגן” עליו מפני טענות של צדדים שלישיים שאינם בני הזוג. אם הגמלה מועברת לחשבון נאמנות על שם החייב, שייפתח בידי כונס הנכסים, צה”ל אינו נדרש לעשות דבר פרט להעברה החודשית לחשבון זה.
4. החלוקה בין בני הזוג: שיקול הענישה בעייתי
לעיתים מבקש גמלאי לסכל את חלוקת הגמלה מתוך טענות “אשמה” כלפי בן/בת זוגו (למשל בגידות), כאשר בפסיקה נקבע – בג”ץ 8928/06 פלונית הנ”ל – כי “אין נענשים על בגידה למפרע על ידי שלילת זכויות שנצברו ברכוש המשותף”. כך גם בע”א 264/77 דרור נ’ דרור ובע”א 384/88 זיסרמן נ’ זיסרמן. לפיכך, עצם פרקם של חיי הנישואים לא יגרום לפקיעת זכויות האשה או האיש בגמלה שנצברה במהלך החיים המשותפים.
5. סיכום ומסקנות
א. לאור סעיף 62 לחוק הגמלאות, לא ניתן לנקוט בדרך הרגילה של עיקול בידי צד שלישי (“עיקול אצל המעביד”), לא בבנק ולא בצה”ל, על זכות הגמלה לה זכאי הגמלאי.
ב. יחד עם זאת, זכות בן או בת הזוג בגמלה או בחלק ממנה (מכוח הסכם או פסק דין, בין אם חל חוק יחסי ממון ובין אם חלה הלכת השיתוף) – נותרת על כנה. האיסור על עיקול הזכות אינו שולל מחצית מהגמלה המגיעה לבן הזוג השני.
ג. הפיתרון המשפטי, עליו מצביעים פסקי הדין, ובכללם פסיקת בית המשפט העליון ובתי משפט לענייני משפחה, הוא מינוי כונס נכסים על הזכות של החייב לקבלת הגמלה, ככזה “בא בנעלי” החייב. כך לא עוברת הזכות לצד ג’ ולא משועבדת לו, אך כספי הגמלה מתנהלים בידי כונס הנכסים ולאחר גביית הכספים, מחלק אותם הכונס בין בעלי הדין כנדרש על פי פסק הדין.
ד. עמדת צה”ל אינה מתנגדת, ככלל, למנגנון זה, שהרי הוא עומד בצו החוק. במילים אחרות, מכוח סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, ידו של כונס הנכסים “כיד החייב” בכל הנוגע לנכס שמונה לו.
ה. לפיכך, אין בתניית אי-העבירות ואי-העיקול שבחוק הגמלאות כדי למנוע את מימוש פסק הדין הנוגע לזכויות בני זוג בגמלה. צו עיקול על גמלת החייב – אינה דרך לגיטימית, אך מינוי כונס נכסים מהווה חלופה אפשרית.
ו. במקרים בהם מתעורר סכסוך דומה, מוטב להיעזר בהלכה הפסוקה: ההפרדה בין “עיקול” לזכות בגמלה לעומת “מינוי כונס נכסים” היא קריטית, והדבר מסייע לבן הזוג הזכאי לממש את חלקו בגמלה מבלי לפגוע בהוראות סעיף 62 לחוק הגמלאות.
ספרות ופסקי דין מרכזיים שהוזכרו
- חוק שירות הקבע בצה”ל (גמלאות) [נוסח משולב], התשמ”ה–1985, סעיף 62
- חוק השליחות, התשכ”ה–1965, סעיף 2
- חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג–1973 (בעיקר לעניין זכויות בני זוג בנכסים)
- בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול (נפסק 8.10.08)
- בע”מ 10916/03 צה”ל נ’ פלונית (נפסק 14.6.07)
- בע”ם 4623/04 פלוני נ’ פלונית (נפסק 26.8.07)
- ע”א 264/77 דרור נ’ דרור, פ”ד לב(1) 829
- ע”א 384/88 זיסרמן נ’ זיסרמן, פ”ד מג(3) 205
- ע”א 809/90 לידאי נ’ לידאי, פ”ד מו(1) 602
- ע”א 3002/93 בן צבי נ’ סיטין, פ”ד מט(3) 5
- ע”א 6557/95 אבנרי נ’ אבנרי
סיכומו של דבר:
סעיף 62 לחוק הגמלאות אוסר על עיקול או שעבוד “הזכות” לגמלה, ואולם אין בו בכדי לסכל את ביצוע פסק הדין. במצב שבו נפסק לבן זוג אחד שיעור מהגמלה של בן הזוג הגמלאי, ניתן – בשל הטעמים שהוצגו – למנות כונס נכסים על אותה זכות של החייב בגמלה, והדבר אינו מהווה הפרה של האיסור על עיקול/שעבוד. כונס הנכסים מהווה “שלוח כפוי” המנהל את זכות החייב לטובת ביצוע פסק הדין. בדרך זו מתקיימות הלכות בית המשפט העליון בדבר שיתוף בני הזוג בזכויות הסוציאליות, בהן הגמלה, ונמנעת הפגיעה בעקרונות יסוד של הצדק והגינות בין בני זוג.
