1. מבוא
המשפט הישראלי, הן בבתי המשפט האזרחיים (המחוזיים, לענייני משפחה ולעליון) והן בבתי הדין הרבניים, מעמיד את עיקרון טובת הילד במוקד ההכרעה בכל סוגיה הנוגעת לילדים: שאלות משמורת, חינוך, סכסוכי גירושין, קביעת אבהות, שאלות של אפוטרופסות, ואף בשאלת שינוי שם או מעבר דת.
לאורך הפסיקה והחקיקה, הוגדר עקרון זה כחוט מנחה ראשון במעלה, וככזה הגובר על רצון ההורה ועל זכויותיו – ילד איננו בבחינת "רכוש הוריו", אלא יש לבחון בכל מקרה את טובתו, בהתאם למאפייניו הייחודיים, בהתאם לגילו ולצרכיו הרגשיים, הנפשיים והפיזיים.
מטרת מאמר זה היא לסקור את עיקרי העיקרון, הן מן הבחינה ההלכתית והן מבחינת הפרשנות של המשפט האזרחי, תוך הפניה לעיקרי פסיקת בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין הרבניים. כמו כן, נדון במתח שבין הרצון החופשי של ההורה או של שני ההורים, לבין חיוב הדין או הפסיקה בדבר טובת הילדים, ובזכותם של הילדים להישמע ולהשתתף בדיון בעניינם.
2. עיקרון טובת הילד בחקיקה ובפסיקה
2.1 חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962
סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי "בכל עניין הנוגע לקטין שברפואה, ייעזר בית המשפט או בית הדין, לפי העניין, בחוות-דעת רפואית, וייבחן אם האמצעים הנדרשים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין". הפסיקה פירשה הוראה זו באופן רחב, כך שבתי המשפט (או בתי הדין) בודקים בכל צעד רפואי או טיפול משמעותי את טובתו של הילד – ולא רק את עמדת ההורים.
2.2 האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, 1989
מדינת ישראל אשררה את האמנה, הקובעת בסעיף 3 כי "טובת הילד תהא השיקול הראשון במעלה" בכל הליך הנוגע לילד, וכי יש לתת לילד הזדמנות להביע את דעותיו (סעיף 12). האמנה מחייבת את כל רשויות המדינה, לרבות הרשות השופטת.
2.3 ועדת רוטלוי והמלצותיה
בעקבות כניסת האמנה לתוקף בישראל, מונתה ועדת רוטלוי, שהמליצה לקבוע בחקיקה כי טובת הילד היא עיקרון על, וכי יש להעניק לילד קול עצמאי בכל הליך בענייניו. בין השאר הציעה הוועדה כי בכל שינוי שם של ילד ישמע בית המשפט את הילד עצמו (ככל שהוא מסוגל לבטא דעתו), וייקבע כי האינטרס הראשון במעלה הוא שמירת יציבותו הנפשית והרגשית של הילד.
3. "טובת הילד" במשפט האזרחי
3.1 התפתחות הפסיקה
כבר בראשית ימיה של מערכת המשפט בארץ נקבע כי בעת הכרעה בשאלת משמורת או חינוך ילד, "אין מדובר בשאלת זכותו של ההורה על ילדו, אלא בשאלת חובתו של ההורה למלא את צרכי הילד ובשאלת זכותו של הילד לקבל מהם".
בפסקי דין שונים הובהר כי טובת הילד משמעה לבחון מהם התנאים הטובים ביותר להתפתחותו הגופנית, הנפשית, הרגשית, החינוכית והחברתית. הדבר כולל גם את זכותו לקשר עם שני הוריו. לא פעם נקבע, כי הסכמות הורים אינן מחייבות את בית המשפט אם הן מנוגדות לטובת הילד (ראו בג"ץ 836/82 בכר נ' גיל).
3.2 חוות-דעת מומחים
בתי המשפט ובתי הדין נעזרים בפקידות סעד, מומחי פסיכולוגיה או רפואה, לצורך הבהרת התמונה ועיצוב המלצות, בהתאם לסעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. כאשר מתעוררת מחלוקת רפואית (למשל בסוגיית חיסוני ילדים; ראה להלן), נשענים בתי המשפט על חוות דעת מומחים, בשים לב להמלצות גורמי הבריאות הרשמיים (משרד הבריאות) ולמצב הבריאותי והנפשי של הילד.
3.3 זכות הילד להישמע
כאמור, האמנה הבינלאומית וזכויות הילד, וכן המלצות ועדת רוטלוי, הדגישו את זכות הילד להשמיע קולו בהליך.
בפסקי דין שונים (ר' בג"ץ 5227/97 דויד נ' ביה"ד הרבני הגדול) נקבע כי בתי המשפט ובתי הדין יאזינו לילד או ימסרו שמיעתו למומחה, תוך התחשבות בגילו וביכולתו לבטא דעה. השופט זמיר עמד על החשיבות בכיבוד רצון הילד, וכן על כך שיש לבחון גם רצון זה בפרספקטיבה של טובתו – בייחוד בגילאים נמוכים יותר.
4. העיקרון "טובת הילד" בהלכה ובהכרעות בתי הדין הרבניים
4.1 הכלל: אין מדובר ב"זכויות הורים" אלא בחובת ההורים
הפוסקים והדיינים הבהירו שוב ושוב כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים, אלא הלכות בטובת הילדים. כך הוסבר בפסקי דין רבניים (ח"א ע' 61, 157; ח"ג ע' 358; ח"א ע' 66). הם ציטטו את דברי השו"ת מהרשד"ם והמבי"ט ש"הבת אצל האם" אינה זכות האם אלא טובת הבת, ואם נראה לבית הדין שטובת הבן/בת היא אחרת – בית הדין אינו מהסס לחרוג מהכלל.
4.2 חזקה כי "הבת אצל אמה, בן עד גיל 6 אצל אמו"
נפסק בשו"ע (אבן העזר פ"ב ז) ובשאר הפוסקים כי בן קטן עד גיל 6 – אצל אמו, הבת אצל אמה לעולם. אך ברור (על פי שו"ת הרשב"א והרמ"א) כי זוהי הנחה כללית בלבד, ובעת הצורך בודקים את טובת הילד או הילדה בכל מקרה לגופו.
כדברי אחד מפסקי הדין: "אף שהכלל הוא 'הבת אצל אמה לעולם', מכל מקום עיקר הדבר תלוי במה שטוב בעיני בית הדין לקטינה בגדר מה 'שנראה בעיניהם'."
4.3 דוגמאות מפסקי דין רבניים
כדוגמת פסקי דין רבניים ח"א ע' 157: "דין מקום החזקת הילדים איננו שאלה של זכות האם או זכות האב אלא טובת הילד היא הקובעת."
עוד הובא PDR ח"ב –"אם ראינו שטובת הקטין אצל קרובי האב – אף שהכלל הוא שהבן אצל האם – נעקר הכלל מפני העיקר של טובת הילד."
4.4 חיסונים ושאלות בריאותיות
במחלוקת הורים בעניין קבלת טיפולים רפואיים או חיסונים מסוימים, פוסקים בתי הדין לפי עיקרון טובת הילד. אם האם או האב מתנגדים, בעוד דעת הרופאים והמומחים, בשים לב להמלצות משרד הבריאות, גורסת שיש לחסן, בית הדין פוסק לטובת הילד. לדוגמה (תיק 943493/13, ביה"ד בירושלים, 9.9.2021): בית הדין קבע כי האם רשאית לחסן את הילד בחיסון קורונה חרף התנגדות האב, מאחר שמעיון בהמלצות משרד הבריאות וחוות דעת הרופא אין מניעה מכך, ומשיקולים של בריאות הילד. בית הדין פסק כי "אין ספק טובתו שלא לחלות, ואין מקום שלא לפעול לפי המלצת גורמים מקצועיים."
5. שאלת שינוי שם הקטין – התייחסות מיוחדת
5.1 חוק השמות והמלצות ועדת רוטלוי
על פי סעיף 14 לחוק השמות, בית המשפט (או בית הדין המוסמך) יכול לאשר שינוי שם משפחה של קטין. בהליך זה נדרש לבחון, כאמור לעיל, את טובת הקטין ואת רצונו. ועדת רוטלוי הדגישה, כי שמו של אדם הוא נכס אישי חשוב, המבטא את זהותו ואת מקומו בחברה, וכי יש חשיבות רבה לאפשר לקטין להשתתף בהחלטות הנוגעות לשמו.
5.2 דוגמה מפסיקת בתי המשפט
ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (ש"ש 47597-07-11) דן במקרים של רצח אם הקטין ע"י האב, והורי האם בקשו לשנות את שם משפחתו של הקטין. בית המשפט התייחס בהרחבה לעיקרון טובת הילד ולזכותו להישמע, והדגיש כי שינוי השם עשוי לאפשר לו לנתק קשר רגשי מאביו שהורשע ברצח ולקבל ביטחון ויציבות אצל המשפחה המגדלת אותו.
בית המשפט ציטט את הפסיקה וקבע כי "טובת הקטין גוברת על כל זכות של ההורה", וכי יש לקבל את בקשת הקטין, תוך ציון שיקולי העתיד, הרצון להימנע מזיהויו עם אביו שפגע במשפחה, ועוד.
6. סיכום ומסקנות
- טובת הילד שיקול ראשון במעלה: בשאלות משמורת, חינוך, טיפולים רפואיים, חיסונים, ואפילו שינוי שם קטין – הכל סב סביב השיקול המרכזי, שהוא טובת הילד.
- זכותו של הילד להביע דעה: ילד מסוגל לבטא דעתו, יש להתחשב בדעתו כמשקפת את טובתו, אף כי אין זו המילה האחרונה, שהרי לעתים מניעיו מושפעים מגילו הצעיר, אבל בית המשפט (או בית הדין) מחויב לשמוע אותו, ולבדוק את מכלול השיקולים ע"פ חוות דעת מקצועיות וצורכי הילד.
- מעמד רצון ההורים נמוך משל הילד: ככל שיש התנגשות בין טובת הילדים לבין רצונות או זכויות הוריהם, ידם של האחרונים על התחתונה. חובת ההורה לטפל בילד כראוי, וכאשר קיים קונפליקט – הכרעה לטובת הילד.
- יישום הלכה למעשה: בית המשפט או בית הדין יסתייע באישורים רפואיים, תסקירי עו"ס וחוות דעת מומחים כדי לקבוע את טובת הילד. כך בנושאי חיסונים, כשהמלצת משרד הבריאות היא לחסן והילד אינו סובל ממגבלה רפואית, אין מניעה לחסן את הילד חרף התנגדות ההורה – באם מדובר בטובתו. כך גם בנוגע לשינוי שם הקטין, כאשר לרצונו ולהבנתי צרכיו משקל כבד.
- כיבוד זכויות הילד ועתידו: דרך הגישה הזו, השיטה המשפטית וההלכתית בישראל רואה בילד בעל זכויות וסטטוס כמעט שווה לזה של בגיר, בשים לב לחובת ההורים לדאוג לצרכיו. במציאות מורכבת בה מעורבים הורים מדתות שונות, או הורים החיים בנפרד, או הורה שביצע עבירה חמורה, וכדומה – מקבל עקרון זה משנה תוקף.
על כן, בהכרעות הנוגעות לילדים, מוטלת החובה על הרשויות השופטות, הדייניות והמינהליות, לזכור את טובת הילד ככוכב הצפון ולהעמידו בראש מעייניהן, תוך מתן ביטוי לזכות הילד להיות נשמע.
נכתב כהבהרה וסיכום כללי, ואין בו משום ייעוץ משפטי או הלכתי פרטני, אלא לסקירה ולמידה כללית בלבד.
כתיבת תגובה