לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

מבוא

סוגיות בענייני מזונות ילדים נידונות במערכת בתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים. לאחר שניתנת הכרעה בשתי ערכאות (למשל: בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בערעור, או בית הדין הרבני האזורי ובית הדין הרבני הגדול), עשוי בעל דין לבקש את התערבותו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ – ובכך מבקש לערער ב"גלגול שלישי". אלא שלא אחת עומדת בפניו הלכה עקרונית, ולפיה בג"ץ אינו "ערכאת ערעור על ערכאת הערעור": התערבותו בהכרעות שיפוטיות בענייני מזונות (ובכלל) תיעשה במשורה, רק בהתקיים תנאים מחמירים.

לאורך השנים שב ונדרש בית המשפט העליון לסוגיה: באילו מקרים יתערב בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים (או בהחלטות סופיות של הערכאות האזרחיות) בענייני מזונות? הפסיקה מלמדת כי ההתערבות היא חריג שבחריגים, ותתאפשר בעיקר כאשר עולה חשש לפגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי, לחריגה מסמכות או לסטייה בוטה מהוראות דין מפורשות. במאמר זה, נעמוד על עיקרי ההלכות המרכזיות, תוך הפניה לפסיקות שנדונו בשנים האחרונות, ובפרט על יישומן לאור ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 (פלוני נ' פלונית) וחידושיהּ.

1. הרקע העקרוני: בג"ץ כ"גלגול שלישי"

כבר ברע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור נקבע כי ערעור ב"גלגול שלישי" ניתן במשורה. בענייני משפחה, כאשר מדובר בפסקי דין סופיים – בין אם של בתי המשפט לענייני משפחה ובין אם של בתי הדין הרבניים – קבעה הפסיקה הלכה מחמירה עוד יותר. כך, למשל, נקבע בבג"ץ 997/24 כי:

"התערבותנו [בפסק דין של בית הדין הרבני] תחומה לארבעה סוגים של מקרים: חריגה מסמכות; פגיעה בכללי הצדק הטבעי; חריגה מהוראות חוק המכוונות כלפי בית הדין הדתי; כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר."

כלומר, גם כאשר מבוקשת התערבות בשאלת המזונות, לא ייטה בג"ץ להפוך עצמו ל"עוד ערכאת ערעור" על קביעות בתי הדין הרבניים או הערכאות האזרחיות. העיקרון הוא שמירה על עיקרון סופיות הדיון, ושמירה על חלוקת הסמכויות שהגדיר המחוקק.

2. ההלכה בבע"מ 919/15 והשלכתה על ערעורים בגלגול שלישי

הלכת בע"מ 919/15 (פלוני נ' פלונית) יצרה תפנית בפסיקת החיוב במזונות ילדים בגילאי 6 עד 15. נקבע כי החיוב במזונות בגילים אלה ייקבע לפי "דין צדקה" ובאופן שוויוני בין ההורים, תוך התחשבות יחסי בהכנסותיהם, בהפחתה הנובעת מאופן חלוקת זמני השהות ועוד. לאחר פרסום הלכה זו, ניכר "גל" של תביעות להפחתת מזונות, לרבות ניסיונות לפתוח מחדש הסכמי גירושין ופסקי דין ישנים.

ואולם, בתי המשפט ובתי הדין הרבניים לא החילו את בע"מ 919/15 אוטומטית על פסקי דין חלוטים. כך, למשל, בבע"מ 7670/18 נדחתה הטענה כי עצם פרסום בע"מ 919/15 מהווה עילה כשלעצמה לפתיחת פסק דין חלוט במזונות. נקבע כי על הטוען להפחתת מזונות להוכיח "שינוי נסיבות מהותי", ולא די בשינוי המשפטי כדי לפתוח את פסק הדין החלוט.

בהמשך לכך, בתלה"מ 8581-12-20 (י. נ' י. ר) הדגיש בית המשפט לענייני משפחה באשדוד:

"הלכה פסוקה היא כי פסקי דין למזונות הינם בגדר החריג לעיקרון סופיות הדיון ובמקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב שהיה בעבר, תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני המזונות…"

כלומר, גם שינוי הדין (בעקבות בע"מ 919/15) אינו מצדיק כשלעצמו פתיחת פסק דין חלוט, אלא רק כאשר הצטרפו לכך נסיבות מהותיות חדשות.

3. מתי יתערב בג"ץ בפסיקת בתי הדין הרבניים בענייני מזונות?

מבחינת בג"ץ, ההתערבות בפסיקתם של בתי הדין הרבניים בענייני מזונות כפופה ל"תנאי סף" מוגדרים היטב. בבג"ץ 4842/21 (פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול) נקבע:

"לא אחת חזרנו ופירטנו כי הלכה היא שגדר התערבותנו בהכרעת בתי הדין הרבניים תחומה למקרים חריגים…"

כך גם קבע בג"ץ 2386/20 (פלוני נ' בית המשפט המחוזי):

"טענות נגד יישום הדין אינן מצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי, וודאי שאין בהן להצדיק התערבות בית משפט זה…"

המשמעות היא שהשגות העוסקות ביישום נקודתי של הדין על נסיבות המקרה הספציפי, לרבות אופן עריכת חישובי ההכנסות של ההורים או קביעת פרטי הוצאות הילדים, לא יובילו לכשעצמן להתערבות בג"ץ. רק אם הוכח פגם מהותי (למשל חריגה מסמכות או הפרת דין יסודית), עשוי בג"ץ להורות על ביטול פסק הדין.

דוגמה ליישום גישה זו מצאנו בבג"ץ 314/20, שם ביקש העותר לבטל החלטת בית הדין הרבני הגדול שחייבה אותו במזונות על אף קיומה של משמורת משותפת והפרשי הכנסות לטובתו. בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי:

1. המדובר בהחלטת ביניים (או החלטה זמנית) בבית הדין, שטרם מוצתה במלואה.
2. הסכומים שהוטלו על העותר ממילא אינם מופרזים, והביאו בחשבון את חלוקת הזמנים בין ההורים ואת יכולותיהם הכלכליות.
3. העתירה הוגשה בשיהוי והייתה נטולת עילה של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי.

4. דחיית העתירות בשיהוי ובהיעדר עילה

סוגיה בולטת נוספת בפסיקת בג"ץ בענייני מזונות היא "שיהוי": בעלי דין המגישים עתירה בחלוף חודשים רבים ממועד מתן פסק הדין עלולים להיתקל בדחייתה על הסף. כך קרה בבג"ץ 316/20 ובבג"ץ 314/20, שנדחו בחלקן כבר מטעם זה.

בבג"ץ 316/20, סבר בית המשפט העליון כי העותר הגיש עתירתו באיחור של כתשעה חודשים מהמועד בו נדחה ערעורו בבית הדין הגדול, ועל כן:

"… די בשיהוי הניכר כדי לדחות את העתירה על הסף…"

הגשת עתירה בעיתוי מאוחר פוגעת בעיקרון סופיות הדיון, ולפיכך משתלבת עם הכלל הכללי של "מקרים חריגים" בלבד.

סיכום

תיקי מזונות רבים נדונים בשתי ערכאות, ולעיתים הצד המפסיד מבקש לפנות לבג"ץ כ"גלגול שלישי". ואולם, ההלכה העקבית מבהירה כי בג"ץ יתערב בפסיקתן של ערכאות השיפוט, ובפרט בתי הדין הרבניים, רק במקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי או סטייה חמורה מהוראות דין מפורשות. כך נקבע בשורת פסקי דין עדכניים, לרבות בג"ץ 314/20 ובג"ץ 316/20, שדחו עתירות שהעלו טענות ערעוריות גרידא ביישום הדין על נסיבות המקרה.

גם ההלכה החדשה בבע"מ 919/15, שהעבירה את קביעת המזונות עבור ילדים בגילאי 6–15 למסלול "דין צדקה" ושיקול דעת שוויוני בין ההורים, לא שינתה ממבחני ההתערבות של בג"ץ. במקביל, בפסיקת בתי הדין הרבניים ניכרת מגמה המתחשבת ביכולת ההורים ובחלוקת זמני השהות, ומיישמת הלכה למעשה את עקרונות בע"מ 919/15 – הגם שבמישור העיוני בתי הדין אינם מחויבים לה.

המסר ברור: הערעור בגלגול שלישי בענייני מזונות, לרבות טענות הנוגעות לבע"מ 919/15, אינו פתוח למי שמבקש שינוי נקודתי בחישוב המזונות או חולק על קביעות עובדתיות שנקבעו בערכאות הקודמות. התערבות בג"ץ שמורה לנסיבות שבהן הוכחה חריגה ברורה מהסמכות, הפרה של כלל משפטי יסודי או פגיעה קיצונית בכללי הצדק הטבעי. במקרים אחרים, ובפרט כשהעתירה לוקה בשיהוי, ייסגרו שערי בג"ץ בפני העותר.

ציטוטים נבחרים (בקיצור אינטגרטיבי)

1. תלה"מ 8581-12-20 – "הלכה פסוקה היא כי פסקי דין למזונות הינם בגדר החריג לעיקרון סופיות הדיון ובמקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב שהיה בעבר, תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני המזונות."
2. בע"ם 7670/18 – "אין בהלכת בע"ם 919/15 כשלעצמה כדי לפתוח מחדש פסקי דין חלוטים בענייני מזונות. יש להותיר על כנו את המבחן המחמיר…"
3. בג"ץ 997/24 – "התערבותנו (…) תחומה לארבעה סוגים של מקרים: חריגה מסמכות; פגיעה בכללי הצדק הטבעי; חריגה מהוראות חוק…"
4. בג"ץ 4842/21 – "הלכה היא כי התערבותו של בית משפט זה בהחלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים שמורה למקרים חריגים בלבד…"
5. בג"ץ 314/20 – "די בשיהוי הניכר כדי לדחות את העתירה על הסף… החלטת בית הדין הרבני הגדול לא מגלה עילה להתערבותנו בהתאם לאמות המידה הנוהגות."

* המאמר לעיל מוגש למטרות כלליות ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני.