לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

פתח דבר
במסגרת דיני המשפחה והמשפט האזרחי בישראל, הלכה והתבססה ההבנה כי זכויות פנסיה ופרישה של עובד מהוות חלק מנכסי העתודה הכלכלית של המשפחה. פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה, לצד זכויות סוציאליות נוספות (כגון פיצויי פיטורים, קרנות השתלמות, ביטוחי מנהלים ועוד) – נחשבות כנכסים בני-חלוקה בין בני זוג, בין אם חל עליהם משטר הלכת השיתוף ובין אם חל עליהם הסדר איזון המשאבים שבחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973. בפסיקה הובהר לא אחת כי בנסיבות מתאימות, כאשר מתקיימים תנאי השיתוף בין בני זוג, אין מניעה לכלול גם זכויות פנסיה או פרישה כחלק מנכסי התא המשפחתי. במאמר זה נבקש להרחיב על מעמדן של הפנסיה המוקדמת והפנסיה הרגילה כ"נכסי עתודה כלכלית" משותפים, לסקור את התפתחות ההלכה בפסיקה, ולהצביע על יישום כללים אלו במקרה של פירוד וגירושין.

פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה – מהות והגדרה
הפנסיה המוקדמת היא תשלום חודשי שמעניק המעביד (לעיתים באמצעות קרנות פנסיה או הסדר מיוחד) לעובד אשר פרש לפני גיל הפרישה הקבוע בקרן או בחוק. התשלום נועד לגשר על התקופה שמעת סיום העבודה ועד מועד הגיע העובד לגיל זכאות לפנסיה רגילה. כך למשל, עובד שפרש בשנות ה-50 לחייו עקב הסכם פרישה אישי, עשוי לקבל פנסיה מוקדמת (עיין: תמ"ש 14920/96 יונה שנהב נ' שאול שנהב), עד אשר יגיע לגיל פרישת החובה – אז יחל לקבל פנסיה רגילה.

הפנסיה הרגילה לעומת זאת, משולמת בדרך כלל ממועד הגיע העובד לגיל הפרישה (62-67, לפי הדין הרלוונטי), או ממועד מוסכם אחר. מדובר בגמלה המשולמת מקרן פנסיה, או כחלק מפנסיה תקציבית (בגופים ציבוריים), ומתפקידה להוות מקור פרנסה עיקרי בשנות הגמלאות.

שתי הפנסיות (המוקדמת והרגילה) נתפסות אפוא כחלק מזכויות הפרישה שמעניק המעסיק או הקרן לעובד, והן חלק מהשכר העקיף של העובד.

ההלכה הפסוקה: פנסיה כזכות ממונית המשתייכת לתא המשפחתי
על מעמדן של זכויות פנסיה כזכויות ממוניות הנכללות במסת הרכוש המשותף עמד בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין:

1. ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה(3) 793 (1991) – נקבע כי יש לראות את הפיצויים והפנסיה כ"זכות ממונית" שהתגבשה במהלך חיי הנישואין; וככל שחלות על בני הזוג הלכת השיתוף (בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974), אזי חלה חזקה שגם זכויות סוציאליות אלה משותפות.
2. ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו(1) 602 (1992) – נקבע כי "אין כל סיבה מדוע תשלומים סוציאליים שנצברו בתקופת הנישואין לא יחשבו כחלק מהרכוש המשותף". הזכויות של הפנסיה (וכן פיצויים, קרן השתלמות וכד') הן חלק מ"תמורה המשתלמת לעובד בגין עבודתו", ולפיכך הן פרי המאמץ המשותף של שני בני הזוג.
3. ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי – חזר על העיקרון כי פנסיה, הן מוקדמת והן רגילה, נחשבת לנכס בר-שיתוף כאשר בני הזוג עומדים בתנאי הלכת השיתוף או במשטר איזון המשאבים.
4. בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 26.8.07) – בפסק הדין נקבע כי "נכס קריירה" או זכויות פנסיה שמקורן בהשכלה ובניסיון תעסוקתי שנצבר במהלך הנישואין, נכללים במאגר הנכסים בני החלוקה.
5. בע"מ 10916/03 צה"ל נ' פלונית (14.6.07) – נקבע כי העובדה שגמלת צה"ל אינה ניתנת לעיקול, כשלעצמה, אינה שוללת חלוקה או איזון של זכויות הגמלה בין בני הזוג, שכן מדובר בהסדר הנועד להגן על הצבא ולא על הזכאי לגמלה, וכי ניתן למנות כונס נכסים או להפעיל מנגנון שליחות מטעם החייב.

אף בחוק יחסי ממון בין בני זוג (תיקון התש"ן-1990) הורחב היקף הנכסים הנכללים באיזון המשאבים, באופן המאפשר הכללת זכויות סוציאליות, כגון פנסיה ופיצויים.

עיקרון המאמץ המשותף: מדוע לחלק גם את הפנסיה המוקדמת?
הלוגיקה המשפטית גורסת כי בני הזוג, במהלך חיי הנישואין, תורמים בצורות שונות לצבירת הנכסים ולהכנסות. גם עבודות בית, גידול ילדים, ותרומה למאמץ המשפחתי, נחשבות חלק מאותו "מאמץ משותף". במצב בו מעסיק מאפשר לעובד לפרוש לפני גיל הפרישה ולקבל פנסיה מוקדמת, הרי זכות זו, ככל שנצברה בתקופת הנישואין, משקפת תמורה לה והוקנתה לעובד (ולמשפחתו). לכן הגיון ההלכה הפסוקה הוא שגם הפנסיה המוקדמת, כמו הפנסיה הרגילה שתבוא אחריה, נכנסת לגדר הנכסים המשותפים.

לסיכום המצב המשפטי:
א. חזקת השיתוף – בני זוג שנישאו לפני 1.1.74 כפופים להלכת השיתוף: אם מוכח שהתקיימו חיי זוגיות תקינים ומאמץ משותף, רואים את הנכסים ואת הזכויות הסוציאליות שהם צברו במהלך הנישואין כמשותפות להם, אלא אם הוכח אחרת. ב. משטר איזון המשאבים – בני זוג שנישאו אחרי 1.1.74 וכפופים לחוק יחסי ממון, יראום כמסכימים (בהיעדר הסכם ממון אחר) להסדר הקבוע בחוק, ולפיו במסגרת "איזון המשאבים" עם פקיעת הנישואין, יחלקו השניים במחצית שווי כלל נכסיהם לרבות זכויות הפנסיה המוקדמת והרגילה.

בין אם חל על בני הזוג משטר הלכת השיתוף ובין אם משטר איזון המשאבים, כבר נקבע בפסיקה כי אין לשלול את חלקו של בן הזוג בזכויות אלה מחמת סכסוך אישי. כך נפסק ב-ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829 וכן ב-ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג(3) 205, כי אי נאמנות או נטישת הבית אינם שוללים למפרע את הזכויות הכלכליות של בן הזוג ב"נכסי העתודה".

מנגנוני מימוש
לצורך מימוש זכויותיו של בן הזוג בפנסיה, כאשר בן הזוג בעל הזכות אינו מעביר לו מרצונו החופשי את חלקו, מכירים בתי המשפט בזכות למנות כונס נכסים מטעם ההוצאה לפועל, אשר יעמוד "בנעלי" החייב, מבלי שהדבר יסווג כעיקול אסור (ראו פסיקת בית משפט השלום בעניין ע"ר 9956-03-12 ש.א נ' ר.ג.א. (ירושלים, 2012)). כך ניתן לעקוף את האיסור החל לעיתים על עיקול כספי גמלה (כמו לפי סעיף 62 לחוק הגמלאות), שהרי הכונס נכסים בא בנעלי החייב ומקבל את התשלום עבורו, ובהמשך מוסר את חלקו של בן הזוג השני.

פועל יוצא מעשי
במקרה של גירושין או פירוד, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי הזכויות הפנסיוניות שנצברו בתקופת הנישואין, לרבות פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה, כאשר עיתוי המימוש יכול להיקבע למועד הבשלת הזכות בפועל. מקובל כי בן הזוג "הזכאי" למנתו בזכות הפנסיה המוקדמת או הרגילה, לא יממש את חלקו לפני שהזכות עצמה הגיעה לכלל מימוש. כן יוכל בית המשפט, או רשם ההוצאה לפועל, למנות כונס נכסים שינהל את זכות הגמלה.

אפילוג
הרחבת הפסיקה הישראלית במהלך השנים, והכנסת זכויות פנסיוניות למאגר הנכסים המשותפים, באה לתת ביטוי לערך השוויון ולתרומת שני בני הזוג לתא המשפחתי, אף אם רק אחד מהם צבר זכויות סוציאליות מתוך עבודה בשכר. "פנסיה מוקדמת" ו"פנסיה רגילה" כאחד, הן נכסי עתודה כלכלית משותפים, ותכליתן לצרכי קיום לעובד ולבני משפחתו בתקופת אי-עבודה. כפי שהבהיר בית המשפט העליון (ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי), לא ניתן לשלול מבן הזוג האחר את חלקו בנכס זה, שצמח על רקע עבודתו של בן הזוג האחד, אך גם בזכות תרומתו של האחר למאמץ המשפחתי המשותף.

נאמן עיקרון הצדק וההדדיות במשפט, תעמוד ההלכה המנחה: פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה הן נכסים ברי-חלוקה בין בני הזוג, וככל שיש צורך בכך, יאוכפו זכויות אלה אף באמצעות מנגנון כינוס נכסים מטעם ההוצאה לפועל.

(הערת מקורות עיקריים)

1. רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 175.
2. ע"א 841/87 רון נ' רון, פ"ד מה (3) 793 (1991).
3. ע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פ"ד מו (1) 602 (1992).
4. ע"א 6557/95 אבנרי נ' אבנרי, תק-על 96(1) 35.
5. ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829.
6. ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג(3) 205.
7. בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 26.8.07, פורסם בנבו).
8. בע"מ 10916/03 צה"ל נ' פלונית (ניתן ביום 14.6.07, פורסם בנבו).
9. תמ"ש 14920/96 יונה שנהב נ' שאול שנהב (בית המשפט לענייני משפחה ת"א).

כתיבה זו אינה תחליף לקבלת ייעוץ משפטי פרטני. יש להתייחס לכל מקרה לגופו ולעדכוני החוק והפסיקה.