תום-לב בהפרה יסודית: מתי מעשה הסיכול או הסתרת מידע אינם פוטרים מאחריות?

1. מבוא

בספרות המשפטית והפסיקה הישראלית, סוגיית ההפרה היסודית של חוזה היא אחת מאבני-היסוד בדיני חוזים. ההכרה בכך שלעיתים צד לחוזה נכשל בקיום חיוביו באופן כה מהותי, עד שהצד הנפגע רשאי לבטל את ההסכם – מעוגנת בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל”א-1970 (להלן: חוק התרופות). ואולם, בצד ההוראה החוקית קיימת גם חובת תום-הלב, כפי שנקבעה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973, המחייבת את הצדדים שלא להתנער מחובותיהם בנקל וכי ביטול חוזה יעשה בתום-לב.
המשפט מכיר במצבים שבהם מעשה סיכול (טענה שהנסיבות החיצוניות אינן מאפשרות את קיום החוזה) או הסתרת מידע לכאורה, אינם משחררים את המפר מחיוביו ואינם “מוחקים” את ההפרה. במאמר זה נבחן את פסיקת בתי-המשפט העליון והמחוזי, לרבות תביעות שהוגשו בערכאות קטנות, כדי להמחיש מתי תירוץ של סיכול או טענה להסתרת מידע לא יביאו לפטור מאחריות בשל הפרה יסודית.

2. הרקע הנורמטיבי: הגדרת הפרה יסודית וחובת תום-לב

א. הפרה יסודית ומטרתה

סעיף 6 לחוק התרופות מגדיר “הפרה יסודית” ככזו “שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה…”. פרשנות זו פותחה בפרשות רבות (ראו דיון נוסף 44/75 ביטון נ’ פרץ, פ”ד ל(3) 581). בית המשפט העליון חזר והדגיש, כי אין די בכך שהופר חוזה כדי להביא לביטול אוטומטי. על ההפרה להיות כה משמעותית עד שהגיוני להניח שאילו ידע הנפגע מראש על ההפרה, לא היה מתקשר בחוזה מלכתחילה.

ב. חובת תום-לב וחובת ההגינות

תום-הלב, המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), מאזן בין היקף ההפרה לבין הדרישה שמאחורי החוזה להוסיף ולקיימו. לא פעם, בתי-המשפט בודקים האם הצד הנפגע או הצד המפר פעלו בהגינות ובשקיפות. אם התברר כי המפר הסתיר מידע מהותי או פעל באופן לא הוגן המנוגד למצופה, רשאי הנפגע לבטל את החוזה בלי ליתן ארכה נוספת (ראו דנ”א 6396/00 נסאר נ’ נסאר).

3. מעשה הסיכול והסתרת מידע כטענות הגנה

א. טענת סיכול לפי חוק התרופות

במסגרת סעיפים 6–7 לחוק התרופות וסעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), מוכרת אפשרות לטעון “סיכול” – דהיינו, שהנסיבות השתנו ללא שליטת המפר עד שלא ניתן היה לקיים את החוזה. ואולם, בתי-המשפט דורשים הוכחה משמעותית לעניין זה, בפרט כשהטענה היא שהמפר “לא ידע” או “לא יכול היה לצפות”. על כך נאמר בפרשת 1229/97 איי.אמ.איי. שיווק והשקעות בינלאומיים בע”מ נ’ ע.ר.מ. רעננה (פ”ד נג…), שאם המפר מעוניין להישען על הסיכול, עליו לפרט באופן מפורט את הנסיבות הקונקרטיות שמנעו את קיום החוזה.

ב. טענת אי-ידיעה או הסתרת מידע

לא פעם נטען כי המפר כלל לא ידע על עובדות רלוונטיות לשם קיום התחייבויותיו, ועל כן אין לראותו כמי שהפר. אולם, דיני החוזים קובעים כי ידיעה או אי-ידיעה אינם תמיד פוטרים את המפר. בהלכת ע”א 2106/91 ציון מזור נ’ חאלד אחמד נסאר (לא פורסם) פורט, כי התנהגות חסרת שקיפות או הימנעות משיתוף מידע נדרשת, עשויות לבסס הפרה יסודית, שכן אי-הידיעה נגרמת באשמת המפר עצמו. יתרה מזו, הסתרה מכוונת של מידע מהצד הנפגע, ובכלל זה מניעת מסמכים, עשויה להיחשב הפרה יסודית.

4. פסיקת הערכאות הקטנות: עיון בשורת פסקי דין

א. תביעות קטנות בעניין רהיטים

במספר תביעות קטנות שצורפו לחומר, ראו למשל ת”ק 46453-07-19 בורק ואח’ נ’ י.ר הום דיזיין בע”מ ות”ק 58120-01-22 קרפיק נ’ ש.נ חיפה רדיו 2007 בע”מ, בית המשפט דן במקרים שבהם התברר כי מוצר שסופק ללקוח (כורסה, שולחן או סלון) אינו תואם את התיאור עליו הוסכם. כך גם הוכח שלעיתים הוסתר מידע מלקוח, כגון שזמן האספקה יתארך מאוד או שהבד יהיה באיכות ירודה. הטענה של המוכר שמדובר במידע שהיה חסר לו או קשור ל”סיכול” לא עמדה, שכן המחוקק תובע שצד לחוזה הצופה אפשרות לכשל, יציף זאת מראש.
בתי המשפט פסקו בנסיבות אלו כי מדובר בהפרה יסודית, מאחר שצד סביר לא היה מתקשר בעסקה – לו ידע מראש שהרהיטים או המוצר לא יתאימו. משכך, הלקוח (נפגע ההפרה) זכאי היה לבטל מיידית את החוזה, לדרוש השבה של כספו ואף לעתים לקבל פיצוי מוסכם לפי החוזה.

ב. פסקי דין בעניין גני ילדים

במקרה אחר, ת”ק 46400-05-19 אסולין נ’ ורד, הורה שביקש לרשום את בנו לגן, גילה סרטון בו סייעת בגן נראית מתנהגת בצורה לא הולמת לילד. נקבע, כי מעשה הסייעת מחייב את בעלת הגן (“שלוחה” מטעמה), ומקים עילת הפרה יסודית של ההסכם, שהרי תכלית ההתקשרות היא שמירה על שלום הילד. משהופר היסוד של “דאגה לרווחת הילד”, נקל לקבוע שזו הפרה כזו שאדם סביר לא היה מתקשר בהסכם אילו ידע שיקרה כך. מכאן שביטול החוזה הוא כדין, ואין תחולה על הוראת חוזה המגבילה את ביטול החוזה לאחר מועד מסוים.

5. הדין החל ומשמעותו

א. ביטול עקב הפרה יסודית ודרך החישוב

סעיף 7(א) לחוק התרופות מאפשר לנפגע להודיע על ביטול החוזה אם ההפרה היסודית אירעה או “אם ישנו יסוד סביר להניח שהופר החוזה בהפרה יסודית”. עם ביטול החוזה באה גם זכותו של הנפגע להשבה (סעיף 9(א) לחוק התרופות), ולהפרע פיצויים בעד הנזק שנגרם לו (סעיף 2 סיפא). בית המשפט בוחן את השאלה האם הענקת ארכה למפר תוכל לתקן את ההפרה (סעיף 7(ב) לחוק התרופות), אך משמדובר בהפרה יסודית, רשאי הנפגע לבטל ללא מתן ארכה (אלא אם בנסיבות הענין הביטול בלתי צודק).

ב. תום-לב וחובת הקטנת הנזק

למרות שאדם סביר זכאי לבטל חוזה בהתקיים הפרה יסודית, עליו לפעול בתום-לב בהפעלת זכות הביטול. בנוסף, מוטלת עליו חובה להקטנת הנזק, קרי לא לנצל לרעה את הפרת הצד השני לשם הפקת רווחים. עם זאת, כאשר מדובר בהסתרת מידע או במעשה אלים, קבע בית המשפט לא אחת כי אין חובה מוגברת על הנפגע לנסות ולתקן את ההפרה, שכן מדובר בהפרה שנוגעת ל”לב העסקה”.

6. סיכום ומסקנות

1. הפרה של תנאי מרכזי בחוזה עשויה להיחשב הפרה יסודית, בהתקיים המבחן הקבוע בסעיף 6 לחוק התרופות: צד סביר לא היה מתקשר בהסכם לו ידע מראש על ההפרה והתוצאות.
2. מעשה או מחדל של עובד מטעם המפר, העלול לפגוע בתכלית המרכזית של החוזה (למשל, ריהוט שאינו עומד בתיאורו המהותי, או התנהגות כוח אדם בגן ילדים הפוגעת בשלום הילדים), יכול להיחשב בגדר הפרה יסודית, שכן מדובר בשלוח.
3. טענת סיכול או היעדר ידיעה לא תמיד תושיע את המפר. יש צורך להראות נסיבות קונקרטיות וחד-משמעיות המצדיקות את העיכוב או האיחור.
4. הסתרת מידע מהצד האחר או חוסר שקיפות עלולים להיחשב הפרה יסודית, במיוחד אם המידע חיוני לקיום ענייני של העסקה.
5. ההשלכה המידית של הפרה יסודית היא זכותו של הנפגע לבטל את החוזה בלי להמתין לארכות (הגם שלפעמים ראוי שיתן ארכה).
6. משהופר החוזה הפרה יסודית ובוטל כדין, מושתת חובת השבה מכוח סעיף 9(א) לחוק התרופות: כל צד מחזיר את מה שקיבל, או משיב את השווי.

בסופו של דבר, חשוב להדגיש שהפסיקה בוחנת כל מקרה לגופו. מעשה של סיכול, אם לא הוכח בראיות קונקרטיות ולא מוסבר היטב, לא יצדיק הפרת חוזה. הסתרת מידע חיוני פוגמת בתום-הלב ובנכונות הצדדים, ובתביעות רבות נקבע שמדובר בהפרה יסודית.

זהו ליבתו של העיקרון: הסכם יש לקיים בתום-לב ובהגינות, ואוי למפר שאינו עומד בעקביות בעיקרון זה.