שיתוף בחובות בין בני-זוג: הלכה נוכח החוק – קווים מנחים וחריגים

מבוא

סוגיית השיתוף בחובות בין בני-זוג מוסדרת במשפט הישראלי בשתי דרכים עיקריות:

1. הילכת השיתוף – חלה על בני-זוג שנישאו לפני 1.1.1974 (או שלא ערכו הסכם ממון) ומעוגנת בפסיקה.
2. הסדר איזון המשאבים – חל על בני-זוג שנישאו אחרי 1.1.1974, על-פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 (להלן: “חוק יחסי ממון” או “החוק”).

לצד ההסדרים הללו, הפסיקה עסקה במגוון מצבים שבהם התעוררה שאלה האם יש להטיל אחריות על בן-זוג לחובות בת זוגו, או בן זוגו, ומאידך – האם גם כספי פנסיה, גימלה וזכויות סוציאליות אחרות נחשבות רכוש משותף או שמא מוגנות מפני טענות נושים או מפני בן הזוג האחר.

במאמר זה נעסוק תחילה במבט-על על העקרונות העולים מפסקי-הדין**(בהם בע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית, בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית-הדין הרבני הגדול, רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי, בג”צ 3995/00 פלונית נ’ בית-הדין הרבני הגדול, וכן במגוון פסקי דין בערכאות המשפחה והשלום)**.

חזקת השיתוף והסדר איזון המשאבים – כללי יסוד

1. הילכת השיתוף:
   • חלה על בני-זוג שנישאו לפני 1.1.1974, ומחילה “חזקה ראייתית” שלפיה כל הרכוש והנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין, בבעלות משותפת של שני בני-הזוג, אלא אם הוכח אחרת (ראו: ע”א 806/93 הדרי נ’ הדרי; ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי).
   • ההלכה התפתחה בשורה של פסקי-דין (ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, ע”א 300/64 ברגר נ’ מנהל מס עזבון ואחרים) וכיום ברי כי חזקת השיתוף חלה על נכסים מוחשיים (כגון דירה ורכב) וגם על נכסים לא מוחשיים (כגון זכויות סוציאליות ופנסיה).
2. הסדר איזון המשאבים – חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973:
   • חל על בני-זוג שנישאו לאחר 1.1.1974 (בהעדר הסכם ממון שקיבל תוקף).
   • לפי סעיף 5 לחוק יחסי ממון, כל אחד מבני הזוג זכאי, בשעת פקיעת נישואין (עקב גירושין או מוות), למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט חריגים המפורטים בחוק.
   • לגבי חובות – החוק אינו מסדיר במפורש, אך חובות משותפים או כאלה שנוצרו במהלך חיי המשפחה ורלוונטיים לה, יילקחו בחשבון בעת חלוקת הנכסים.
3. שיתוף בחובות
   • הפסיקה קבעה כי במסגרת חזקת השיתוף אפשר שבני הזוג יישאו גם בחובות משותפים. כך נפסק לדוגמה ב-ע”א 3002/93 בן צבי נ’ סיטין, אם כי מודגש כי מדובר בחובות שנוצרו לצרכי התא המשפחתי ולא בחובות “אישיים” מובהקים.
   • גם במסגרת איזון המשאבים, יילקחו בחשבון חובות משותפים (ולעיתים חובות אישיים) בני הזוג, באופן שמאזן את הרכוש בין הצדדים (ראו בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול).

פנסיה, זכויות סוציאליות ו”נכסי קריירה” – האם בני-זוג שותפים בחובות שנוצרו עקב כך או בזכויות שנצברו?

בפסיקה נקבע כי זכויות הפנסיה, גמלאות ותשלומים שונים שנובעים מעבודת בן הזוג, ובכללם פנסיה מוקדמת ופנסיה רגילה (ראו: תמש 14920/96 שנהב נ’ שנהב), מהוות נכסים ברי-שיתוף או בני איזון בין בני הזוג. הכלל הוא, שזכויות אלו נחשבות כהשתכרות נדחית המהווה חלק מתמורת העבודה (ראו: ע”א 809/90 לידאי נ’ לידאי, ע”א 841/87 רון נ’ רון).

גם “נכסי קריירה” (כושר השתכרות מוגבר, מוניטין וכיוצ”ב) עשויים להיחשב, בנסיבות מתאימות, כבני חלוקה בין בני הזוג, ובהתאם להלכה ב-בע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית אין מקום להעניש בגין בגידה או לייחס אשם מפורק – הפירות שייכים לשניהם (ראו גם בג”ץ 8928/06, הפוסק שאין שוללים זכויות ברכוש משותף למפרע בשל בגידה של אחד מבני הזוג).

התביעות נגד בן זוג בגין חובותיו של בן הזוג האחר

עלתה בפסיקה לא פעם השאלה האם ניתן לחייב את בן הזוג לפרוע חוב של בן זוגו, שאינו קשור בנכס שבן הזוג (החייב) מבקש למכור או למשכן. כך ב-ת”א 2437/00 (עפולה) ע.ת 1 נ’ ע.ת 2, ובפסקי דין אחרים (כגון עניין הלכת גרנות – בש”א (מחוזי תל-אביב) 26564/00, והלכת ונטורה – ת”א (שלום ת”א) 33100/03, וכן ת”א 3037/01 איטונג בע”מ נ’ ארליך, ובש”א 1254/07 פסו נ’ כהן).

הכלל שהתגבש הוא, שככל שהחוב לא שימש למימון צרכים משפחתיים משותפים, אין מקום להחיל את חזקת השיתוף בחובות ולחייב את בן הזוג השני. אכן, מצד שני, אם הוכח שחוב מסוים מומן או נוצר במסגרת הפעילות הכלכלית של התא המשפחתי, ניתן יהיה לראות בחוב זה חוב משותף (בכפוף לכלל הראיות ולנטלי ההוכחה).

תחולת “עניין תלוי ועומד” ועיכוב הליכים

במקרה שבו קיים הליך מקביל בערכאה אחרת בשאלות זהות, הנוגעות לאותם צדדים או לאותן עילות תביעה, ייתכן מקום לעכב ההליך הנוכחי עד לסיום ההליך המקביל, בכדי למנוע כפל דיונים והכרעות סותרות.
(ראו בין היתר: ע”א 15/84 מרקוביץ נ’ סתם, פ”ד מב (1) 541).

סיכום ומסקנות

1. שיתוף בחובות
   • ככלל, חוב שנוצר על ידי אחד מבני הזוג ייזקף גם לחובתו של בן הזוג האחר, אם נוצר במסגרת מאמץ משותף של חיי הנישואין או לטובת צרכי התא המשפחתי. אם מדובר בחוב “חיצוני” שאין לו זיקה למשפחה, הוא ייוותר של בן הזוג החייב בלבד.
2. פנסיה, זכויות סוציאליות ונכסי קריירה
   • דין הפנסיה המוקדמת, הפנסיה הרגילה, הזכויות בקופות גמל ופיצויי פיטורין להיחשב כחלק מנכסי בני הזוג, כל עוד נצברו בתקופת חיי השיתוף, ואין נפקא מינה אם הן ניתנות להעברה אם לאו. בן הזוג האחר זכאי לחלקו בהן במועד מימושן (או באופן של “כינוס נכסים” כאשר הצד החב בכך אינו מקיים פסק דין).
3. נסיבות מיוחדות
   • בגידה או נטישת הבית עשויות לשים קץ לחזקת השיתוף אך אין הן שוללות זכויות שנצברו עד מועד הקרע. אין “להעניש” בן זוג על בגידה דרך נטילת זכויותיו שצבר בתקופת השיתוף (ראו בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית-הדין הרבני הגדול, ע”א 264/77 דרור נ’ דרור, ע”א 384/88 זיסרמן נ’ זיסרמן).
4. עיכוב הליכים
   • לעיתים, מקום שבו קיים כבר הליך אחר בעניין, ניתן לעכב את ההליך שבפנינו (ראו ע”א 15/84 מרקוביץ נ’ סתם).

בסיכומו של דבר, נקודת המוצא היא שבני זוג החיים יחדיו ומקיימים מאמץ משותף תחת קורת גג אחת, נכסיהם וחובותיהם – ככל שהוחלו למען התא המשפחתי – חוסים תחת חזקת השיתוף או תחת הסדר איזון המשאבים, והשיתוף קם אף בנכסים עתידיים כדוגמת זכויות פנסיה או נכסי קריירה. חריגים לכלל זה יחולו רק בהתקיים תנאים ספציפיים (כגון הוכחת חוב אישי מובהק של אחד מבני הזוג, או קיום הסכמה לסייג את נכס הפנסיה) וכך למשל ענישה למפרע בשל בגידה נדחתה על ידי הפסיקה.