מבוא
מאז ניתן פסק הדין בעניין בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"מ 919/15), החלה להתבסס בהלכה הפסוקה התובנה כי נשיאה במזונות ילדים בגילאי 6–15 תתבצע מכוח עיקרון “חבות מדין צדקה” המחייבת את שני ההורים – וזאת באופן יחסי להכנסותיהם ולחלוקת זמני השהות שלהם עם הילדים. ואולם, בזמן שדין זה מנחה כיום בבתי המשפט לענייני משפחה, עולה לא אחת הטענה מצד אבות המבקשים להפחית את סכום המזונות, כי “די בכך שהשתנתה הלכה” (בעקבות בע"מ 919/15) על-מנת לפתוח מחדש הסכמי מזונות או פסקי דין חלוטים.
בפועל, כפי שנראה בפסקי הדין שנסקור להלן, ההלכה ברורה: לא די ברצונו של האב להפחית תשלומים כדי לפתוח תיק מחדש; עליו להוכיח “שינוי נסיבות מהותי” שלא ניתן היה לצפותו בעת מתן פסק הדין הקודם למזונות. יתרה מזו, על הטוען להפחתה לפעול בתום לב דיוני ולהראות שאין מדובר בניסיון לנצל לרעה את התפתחות הפסיקה (או נסיבות אחרות) כדי לחמוק מהתחייבויותיו.
להלן סקירה קצרה של מספר פסקי דין – הן של בתי המשפט לענייני משפחה והן של בית המשפט העליון (ובכלל זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק ובית הדין הרבני הגדול) – המדגימים מדוע “עצם רצון האב להפחית” אינו מספיק, וכיצד תום הלב הדיוני ושאלת שינוי הנסיבות המהותי תופסים מקום מרכזי בהכרעה.
1. בע"מ 919/15 והשלכותיה
פסק הדין בבע"מ 919/15 חולל שינוי בדין הנוהג לגבי חבות שני ההורים במזונות ילדים בגילאי 6–15. אולם, כבר נקבע כי הלכה זו כשלעצמה אינה פותחת אוטומטית פסקי דין חלוטים:
“אין בהלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה כדי לפתוח פסקי דין חלוטים בענייני מזונות […]. נדרש, כתנאי סף, להראות שינוי נסיבות מהותי”
(ראו למשל בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים)).
במילים אחרות, גם אם פסק הדין למזונות ניתן לפני בע"מ 919/15, אין האב רשאי לטעון להפחתה רק משום שהלכה חדשה נקבעה.
2. תום לב דיוני ושינוי נסיבות מהותי
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, תלה"מ 8581-12-20 י. נ' י.ר
השופטת עפרה גיא דנה בתביעת אב להפחתת מזונות. האב ביקש לפתוח מחדש את סוגיית המזונות, בטענה שהורחבו זמני השהות שלו עם הילדים וכן נוכח “החלת בע”מ 919/15”. אולם נקבע כי:
“הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אין בה עילה לפתיחת פסקי דין חלוטים בענייני מזונות, וכל עוד לא הוכח שינוי נסיבות מהותי, נשאר פסק הדין על כנו”
(תלה"מ 8581-12-20, עמ’ 18 לפסה”ד).
כן הודגש בתיק זה שהאב לא פעל בתום לב דיוני, כשניסה להיבנות מאותו ‘שינוי הלכה’ בלבד מבלי להציג שינוי עובדתי של ממש. בית המשפט הבהיר כי לא כל תוספת קטנה בזמני השהות (“שינוי מינורי”) תצדיק פתיחה מחודשת של הליך, וככל שחלה ירידה בהכנסות האב – עליו להוכיחה באופן בהיר.
3. רצון האב להפחית תשלומים לעומת מבחן שינוי הנסיבות
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, תלה"מ 34753-06-21 פלוני נ’ פלונית
בתיק זה טען האב, בין היתר, כי “נוכח המשמורת המשותפת הלכה למעשה” עליו לשלם פחות מזונות. ואולם, בהכרעתה, הסבירה השופטת עפרה גיא:
“לא די בהרחבת יום אחד או שינוי קל בזמני השהות כדי להוות ‘שינוי נסיבות מהותי’. על האב להראות שינוי מהותי… ירידה זמנית בשכר או רצון כלל להחיל את בע”מ 919/15 אינן נסיבות”.
משכך, אב אשר לא הציג תשתית עובדתית מוצקה ולא הוכיח תום לב דיוני – נדחתה בקשתו.
4. בג”ץ 997/24 פלוני נ’ בית הדין הרבני הגדול
שאלת סמכות בית הדין וביקורת בג"ץ על פסיקת מזונות. בג"ץ שב והדגיש כי אין הוא יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, וכי התערבותו שמורה למקרים חריגים של חריגה מסמכות או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. לא די בכך שהאב חולק על גובה המזונות או מבקש ליישם אחרת את בע"מ 919/15. במקרה זה, ציטט בג"ץ מפסיקה קודמת:
“בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים […]. אין בהלכה [בע”מ 919/15] כשלעצמה עילה לביטול”
(ראו בג"ץ 997/24, פסקה 4).
5. סיכום גישת ההלכה: “תום לב דיוני” לצד דרישת שינוי נסיבות
מכל האמור עולה כי בתי המשפט ובתי הדין הרבניים עומדים על דרישת “תום הלב הדיוני” של האב בעת שהוא מבקש הפחתת מזונות שנקבעו בעבר – אם בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ואם בפסק דין סופי. קרי, על האב להראות שאינו מנצל לרעה שינוי הלכה או שינוי זמני בשכרו, וכי בפועל אירע שינוי מהותי בנסיבות שלא ניתן היה לצפותו:
“אין זה צודק להותיר את פסק הדין על כנו לאור שינוי הנסיבות המהותי שחל; אך גם אין בהלכת בע”מ 919/15 כדי ‘לרכך’ את המבחן המחמיר של ‘שינוי נסיבות’. כך נקבע במפורש בבע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני”
(תלה"מ 8581-12-20, עמ’ 19).
כך למשל, הרחבת יום אחד בשבוע או ירידה זמנית בשכרו של האב אינן מהוות “שינוי נסיבות מהותי” המצדיק בחינה מחודשת של המזונות.
מבט לעתיד: זהירות מפיצול או ניצול לרעה של ההלכה
פסקי הדין שלעיל מדגישים כי אין מקום לכך שאב, שאולי אינו שבע רצון מן התוצאה, יגיש מיד תביעה חדשה רק בשל “רצון להפחית” והישענות על הלכת בע"מ 919/15. גם כאשר מתקיים “שינוי נסיבות מהותי” – ומסלול זה אכן פתוח בדין – יש להציג נתונים עדכניים, תלושי שכר, תדפיסי בנק והוכחות קונקרטיות. כך גם הוטעם כי במקרים שבהם האב תובע באופן מיידי, לעיתים תוך זמן קצר מאז פסק הדין הקודם, עשויה לעלות טענה של חוסר תום לב דיוני או שימוש לרעה בהליך.
סיכום
ההלכה בע"מ 919/15 שינתה מהותית את האופן שבו משולמים מזונות לילדים בגילאי 6–15, ונועדה ליצור שוויון רב יותר בין שני ההורים. ואולם, פסיקת בתי המשפט למשפחה ובתי הדין הרבניים מבהירה שאינה “מפתח קסמים” המספיק, כשלעצמו, כדי לפתוח פסק דין מזונות חלוט או להפחית אוטומטית את חיוביו של האב. על מבקש ההפחתה לעמוד בשני תנאים מרכזיים:
- הוכחת שינוי נסיבות מהותי שאינו צפוי: לא די בשינוי קל בזמני השהות או בהחלת בע"מ 919/15.
- תום לב דיוני: על האב להציג את מלוא הנתונים הכלכליים ולא לנסות “לתפוס טרמפ” על שינוי ההלכה או על נסיבות חולפות.
לעתים, נראה כי טענות בדבר “הרעה בהכנסות האב” אינן מוכחות כדבעי, או שהתרחש רק שינוי זמני. במצב כזה, או כאשר התובע אינו מקפיד על גילוי מלא והוגן, בתי המשפט ובתי הדין דוחים את הטענה להפחתה. כך מסכמים גם מספר פסקי דין שהובאו לעיל, ובהם מודגשת חשיבותו של עקרון תום הלב הדיוני, לצד הדרישה להראות שינוי נסיבות של ממש.
“על התובע הפחתת מזונות להוכיח שינוי נסיבות מהותי, ואין בהלכת בע”מ 919/15 כשלעצמה לעורר עילה […] משלא הוכח שינוי נסיבות, די בכך לדחות תביעתו של האב”
(תלה"מ 8581-12-20).
ניתן אפוא לומר כי עצם הרצון להפחית תשלומי מזונות עקב הלכה חדשה – אינו מספיק, ודווקא טובת הקטינים, בשילוב עקרונות של הוגנות ויציבות דיונית, הם העומדים בבסיס קביעת בתי המשפט ובתי הדין כיום.
כתיבת תגובה