הקדמה:
בעשור האחרון חלו שינויים משמעותיים בפסיקת בתי המשפט ובתי הדין הרבניים בישראל בתחום מזונות הילדים, בייחוד בכל הנוגע להורים שזמני השהות ביניהם שוויוניים או קרובים לכך ולגילאי הילדים. ההלכה העיקרית המוכרת בהקשר זה, בע״מ 919/15 פלוני נ׳ פלונית (19.7.2017) (להלן: הלכת בע״מ 919/15), שינתה את אופן החיוב במזונות ילדים בגילאי 6–15 והובילה להעמדת חובה מדין צדקה המוטלת על שני ההורים בהתאם לחלוקת זמני השהות ויחס יכולותיהם הכלכליות.
עם זאת, שינוי ההלכה לבדו אינו מצדיק פתיחה מחדש של תיקים חלוטים או של הסכמי גירושין שכבר אושרו, ואף אינו פוטר מהדרישה להוכיח שינוי נסיבות מהותי, כנדרש בפסיקה מאז ומעולם. עוד נקבע כי תיקי מזונות המתנהלים בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים, כפופים לחובת ההוכחה של "שינוי נסיבות מהותי" טרם שתיערך בחינה מחודשת של סכום המזונות.
1. "בע״מ 919/15" ו"בע״מ 7670/18" – העיקרון וההחרגה
בבע״מ 919/15 נקבע כי לגבי ילדים מגיל 6 עד 15, שני ההורים נושאים במזונותיהם מדין צדקה, בהתאם ליחס הכנסותיהם הפנויות ובהתחשב בחלוקת זמני השהות. אולם, פסיקה זו נגעה בעיקר למקרים "חדשים" או לכאלה שטרם הוסדרו בהסכם סופי.
בהמשך, הובהר בבע״מ 7670/18 פלונית נ׳ פלוני (מפי כב' השופט ע' פוגלמן, 20.1.2021) כי עצם ההלכה החדשה (919/15) אינה מהווה עילה אוטומטית לפתיחת פסקי דין חלוטים; טרם שינוי מזונות שנקבעו בעבר, יש להוכיח תחילה שינוי נסיבות מהותי שלא ניתן היה לצפותו בעת עריכת ההסכם או מתן פסק הדין. רק אם השינוי המוכח נוגע לרכיב מסוים (למשל, שינוי בהיקף זמני השהות או בכושר ההשתכרות של מי מההורים), ניתן לפתוח במידה מצומצמת את המזונות – וגם אז יש ליישם את אמות המידה של בע״מ 919/15 באותו רכיב.
ציטוט לדוגמה (מתוך בע״מ 7670/18):
“אין בהלכת בע״מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעה להפחתת מזונות שנקבעו… מי שמבקש להפחית מזונותיו, עליו להראות שינוי שלא היה צפוי מלכתחילה.”
2. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד – תלה"מ 8581-12-20 (כב' השופטת עפרה גיא)
בפסק הדין שניתן בתלה"מ 8581-12-20, בית המשפט לענייני משפחה באשדוד דחה תביעה של אב להפחתת מזונות ילדיו, על בסיס הטענה כי "האב לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי". התובע טען שהכנסות האם גדלו, שהכנסותיו פחתו במעט, ושנוצר איזון זמני שהות חדש, אך בית המשפט קבע מפורשות:
“לא כל שינוי בזמני השהות – ובפרט שינוי קטן – מצדיק פתיחת הסכם מזונות או פסק דין חלוט. על כן, ואין בהלכת בע״מ 919/15 כשלעצמה עילה לפתוח הסכמות שנחתמו ואושרו.”
עוד נקבע שם כי אף אם קטין הגיע לגיל שבו חישוב המזונות נעשה לפי הלכת בע״מ 919/15, עדיין לא מתקיים שינוי נסיבות מהותי דיו, אם נושא זה היה צפוי מראש בעת ההסכם.
3. בית המשפט לענייני משפחה באשדוד – תלה"מ 34753-06-21 (כב' השופטת עפרה גיא)
בתיק תלה"מ 34753-06-21 נדונה אף היא תביעה להפחתת מזונות, שבה נטען שהאב “אינו משתכר כפי בעבר, והכנסות האם עלו.” גם שם הובהר כי הפחתת מזונות מצריכה הוכחה משכנעת לקיומו של שינוי נסיבות, בין היתר:
“אין בהעלאת שכרה של האם בגובה סביר כדי להצדיק פתיחה מחדש של פסק הדין; כך גם כאשר האב טוען לירידה בשכרו, עליו להציג זאת ברחל בתך הקטנה. עצם הקורונה או תקופות משבר חולף אינן שינוי שלא היה צפוי.”
כתוצאה מכך, נדחתה התביעה בהיעדר שינוי נסיבות מהותי.
4. "הכלל המחמיר" מדור קודם והשלכתו לאחר בע״מ 919/15
כאמור, העיקרון היסודי בדיני המזונות הוא הכלל של “שינוי נסיבות מהותי”. עוד לפני בע״מ 919/15, הפסיקה עמדה על כך שבתי המשפט ובתי הדין לא יתירו פתיחת פסק דין למזונות בקלות, ודורשים מהמגיש להראות שינוי מהותי ובלתי צפוי. בעניין זה מפורט היטב בפסק הדין של בית המשפט העליון בע״מ 7877/18 פלוני נ׳ פלונית (כב' השופט ע' פוגלמן, 25.11.2018), כי:
“לא כל ירידה או עלייה קלה בהכנסות ההורים, או תוספת מזערית לזמני השהות, תשמש כעילה מוצדקת לפתוח מחדש הסכם מזונות או פסק דין לחלוט. דרוש שינוי שלא ניתן היה לחזות מראש.”
5. דוגמאות מבתי הדין הרבניים – השפעת המשמורת המשותפת
בג"ץ 314/20 ו-בג"ץ 316/20 (שנדונו במאוחד בתאריכים 29.6.2020) הציפו את סוגיית תחולת בע״מ 919/15 בבתי הדין הרבניים. באחד המקרים (בג"ץ 314/20) הוטל על האב לשלם 800 ₪ לילד למרות זמני שהות שווים. נקבע כי בתי הדין הרבניים אמנם אינם חייבים ללכת להלכה אחר בע״מ 919/15, אך בפועל “בהתאם לדין העברי – עיקרון ההוגנות וחובת הצדקה – מנחים את בית הדין להביא בחשבון את שיעור ההכנסות וזמני השהות." כמצוין שם:
“בפועל, סכום המינימום שנפסק … משקף את העובדה כי הילדים מצויים במשמורת משותפת וכי הכנסות שני הצדדים דומות. לא מדובר בהתעלמות מהלכת בע״מ 919/15, אלא ביישום שונה של ‘דין צדקה’.”
6. סיכום ומבט לעתיד
בע״מ 919/15 יצרה מהפכה בהיבט של חלוקת החובה במזונות ילד מעל גיל 6, כאשר יש משמורת משותפת או זמני שהות משמעותיים לאב. ואולם, כדי להפחית מזונות שנקבעו בעבר, על המבקש (בדרך כלל האב) להוכיח שינוי נסיבות מהותי, כפי שהובהר בבע״מ 7670/18 ובפסקי הדין בבתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים (תלה"מ 8581-12-20, תלה"מ 34753-06-21, ועוד).
מדגם מפסיקת בתי הדין הרבניים מלמד כי למרות שהלכת שרגאי משריינת באופן עקרוני את חובת האב במזונות הבסיסיים מדין תורה (עד גיל 6 כחובה אבסולוטית, ומעבר לכך מדין צדקה), בתי הדין הרבניים משלבים בפועל בין הדין העברי לדין הכללי (לרבות עיקרי ההלכה מ-919/15), ולפיכך מיישמים מעין “השלמה” התואמת את עקרונות חלוקת הנטל הכלכלי והכרה במשמורת משותפת כגורם שיש להתחשב בו.
לכן, המבקשים לשנות מזונות שנקבעו בהסכם או בפסק דין חלוט, אל להם להסתמך על בע״מ 919/15 בלבד, אלא להדגיש שינוי שלא היה צפוי בעת עריכת ההסכם ושהינו מהותי מבחינת הפגיעה הכלכלית או מבחינת שינוי ממשי בזמני השהות.
“משלא הוצג שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי… היורד לשורשו של הליך, אין מקום לבחון שאלת תחולתה של הלכת בע״מ 919/15 על פסק דין חלוט.”
(תלה"מ 8581-12-20, בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד)
דברי סיום:
הלכת בע״מ 919/15 הבהירה את חובת ההורים למזונות ילדיהם מעל גיל 6 מדין צדקה בהתחשב בזמני השהות ויכולת כלכלית, ואולם אין בהלכה זו כדי לבטל את מגבלת סופיות הדיון שנקבעה מראש בדיני המזונות. יש להראות שינוי נסיבות מהותי, ורק אז יש לבית המשפט (או לבית הדין הרבני) שיקול דעת לעדכן את גובה המזונות בהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכה זו.
הערה: מאמר זה כולל מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני. בכל סוגיה פרטית יש להיוועץ בעורך דין ולבדוק את כלל הנסיבות והפסיקה העדכנית.
כתיבת תגובה