לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

פתח דבר
סוגיית המזונות – ובפרט בכל הנוגע לילדים – נדונה בבתי המשפט לענייני משפחה ובבתי הדין הדתיים, לא פעם בשני שלבים מובחנים: ראשית, בשלב הראשוני לאחר פרידת בני הזוג, ניתן מזונות "זמניים" (או "החלטת ביניים"), ושנית, במועד מאוחר יותר – בדרך כלל לאחר שהתקבלה תמונה מקיפה ושלמה יותר על נסיבות המשפחה וצרכי הילדים – ניתן פסק דין סופי בעניין המזונות ("מזונות קבועים"). אלא שהמורכבות אינה רק ב"טכני" של הזמניות מול הסופיות, אלא גם במשמעות המשפטית הנודעת לכל אחד מן השלבים, וביכולתם של הצדדים לבקש שינויים בעתיד.

במאמר קצר זה ננסה לעמוד על ההבדלים המרכזיים בין "מזונות זמניים" לבין "מזונות קבועים", ועל השלכות ההבחנה – כפי שעלו מפסיקות שונות של בתי המשפט לענייני משפחה, כמו גם מהחלטות בית הדין הרבני וביקורת בג"ץ. נשלב כאן ציטוטים נבחרים מתוך החלטות ופסקי דין, על מנת להמחיש את ההיגיון המשפטי וההלכות התקדימיות שהותוו.

1. "מזונות זמניים" – ההכרעה הראשונית והחלקית

א. הגדרת ההחלטה הזמנית ותכליתה
עם פתיחת הליך בענייני מזונות, ולאחר פרידת בני הזוג או עזיבה של אחד מהם, מתעורר הצורך הדחוף להבטיח כי צרכי הילדים יסופקו ללא דיחוי. לפיכך, נוהג בית המשפט לענייני משפחה (או בית הדין הרבני) לתת "החלטת ביניים" – מזונות זמניים, שבמסגרתם נקבע סכום כסף חודשי שהורה אחד (לרוב האב) יעביר להורה המשמורן.

הבהיר זאת היטב בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתלה"מ 8581-12-20 (צוטט בקצרה להלן):

"פסיקת מזונות זמניים נועדה להבטיח באופן מהיר וסביר את סיפוקם השוטף של צרכי הקטינים עוד בטרם ניתנה הכרעה סופית. בהחלטה זו בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה ואינו עורך בירור מקיף בשלבים ראשוניים אלה של ההליך…"

באופן דומה אמרה כב’ השופטת עפרה גיא בפסק הדין שם, כי אין חובת נימוק מעמיקה ומפורטת בהחלטות ביניים לגבי מזונות, אך בית המשפט מקפיד שלא להטות את הכף לחובת אחד הצדדים, נוכח הסופיות האפשרית בהמשך.

ב. היותה של ההחלטה הזמנית "החלטת ביניים"
"מעצם היותה של ההחלטה הזמנית, היא אינה מכריעה סופית ואינה יוצרת השתק פלוגתא," קבע בית המשפט העליון בבג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פסקה 5):

"החלטה למזונות זמניים אינה הופכת לחלוטה, ואין בה כדי לנעול את הדלת בפני דיון נוסף בה, בבוא העת, במסגרת הפסק הסופי."

משמעות הדברים היא שבתקופת הזמן שבין מתן ההחלטה הזמנית ועד לפסיקת המזונות הקבועים, אפשר שבית המשפט יעיין מחדש בסכום המזונות ויתאים אותו לנסיבות אם יחול שינוי משמעותי – כגון אובדן מקום עבודה, שינוי בהיקף השהות של הילדים אצל כל הורה וכדומה.

2. "מזונות קבועים" – הכרעה סופית וסופיות הדיון

א. קביעת מזונות סופיים והשתק עילה
לאחר שמתקבל מלוא המידע על יכולות ההורים, הוצאות הילדים, היקף הרכוש של הצדדים וסוגית המשמורת וזמני השהות – נותן בית המשפט "פסק דין למזונות קבועים". פסק דין זה יושב על יסוד תשתית עובדתית מוצקה, בדרך כלל לאחר דיון הוכחות או הסכמה שהובאה במסגרת הסכם חתום; לפיכך יש לו תוקף מחייב היוצר "מעשה בית דין".

כפי שנקבע בתלה"מ 34753-06-21 פלוני נ' פלונית (מפי כב’ השופטת עפרה גיא):

"פסקי דין למזונות הינם החריג לעיקרון סופיות הדיון… באותן נסיבות נדירות בהן תוכח טענת שינוי נסיבות מהותי, ניתן לעתור לשינוי בפסק המזונות."

כלומר, למרות שיש לפסיקת מזונות סופיים סופיות דיונית, עדיין הדלת לא נעולה לגמרי. אם ביום מן הימים יחול שינוי משמעותי שלא נצפה מראש (כגון פיטורין, שינוי חריג במצבם הרפואי או הפיננסי של ההורים, שינוי במשמורת), ניתן לבקש מבית המשפט עיון מחדש בסכום המזונות.

ב. שינוי נסיבות מהותי והלכת בע"מ 919/15
בשנת 2017 נתן בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 הלכה עקרונית לגבי חלוקת נטל המזונות עבור ילדים בגילי 6–15, מקום בו מתקיימת משמורת משותפת. למרות זאת, נפסק בבע"מ 7670/18 כי "ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 כשלעצמה אין בה עילה לפתיחת פסקי דין חלוטים למזונות." ולכן, אב המבקש "להשתחרר" או "להפחית" מחיוב מזונות קבוע שנקבע לפני הלכת 919/15 – עדיין מחויב להוכיח שינוי נסיבות מהותי.

לאמור: פסיקה סופית וחלוטה של מזונות אינה "פתוחה" לדיון מחודש בשל שינוי בהלכה, כל עוד לא משתלבת בה טענה לשינוי נסיבות בלתי צפוי.

3. חשיבות ההבחנה בין "החלטה זמנית" ל"הכרעה סופית"

א. מניעת הכרעות סותרות ושמירה על טובת הילדים
ההבחנה נועדה לעגן את צרכי הילדים מהר ככל הניתן, אך לאפשר בחינה מעמיקה בטרם "ננעלת" המסגרת הסופית של המזונות. כמצוין בתלה"מ 19775-08-17:

"לא ניתן להישאר בחלל ריק בעניין מזונות הקטינים והדחיפות בהבטחת צורכיהם מצדיקה מתן החלטת ביניים גם בהיעדר נתונים מלאים."

ב. מזונות זמניים אינם 'מעשה בית דין'
הודגש בבג"ץ 316/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פסקה 29):

"מקום בו בית המשפט (או בית הדין) לא נתן את הכרעתו הסופית, לא רואים בהחלטה על מזונות זמניים משום 'דן ופסק' וכך לא נרכשת סמכות נמשכת לצמיתות."

כלומר, האפשרות לבחון מחדש את סכום המזונות או לעתור להסדר אחר בהמשך נותרת פתוחה עד לפסק הדין הסופי.

4. יישום מעשי: הקושי בערעור על החלטות ביניים לפני פסיקה סופית

א. היקף ההתערבות המצומצם של בג"ץ
בתי הדין הרבניים אמונים על פסיקת מזונות כשפועל יוצא מכריכתן לתביעת גירושין או כשהצדדים אינם חולקים על כך. ואולם, בג"ץ 2386/20 פלוני נ' ראש הממשלה ואח' הבהיר את הכלל הוותיק לפיו בג"ץ לא מתערב בפסקי דין של בתי הדין הרבניים אלא במקרים חריגים, כמו חריגה ברורה מסמכות או עיוות דין משמעותי. כאשר מדובר בהחלטת ביניים, הנטייה היא להמתין להכרעה סופית ולבחון את התמונה בכללותה.

דוגמה מובהקת לכך מצויה גם בבג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פסקאות 2–5), שם נכתב:

"אין זה ראוי שבית משפט זה יתערב בהחלטת ביניים למזונות שעה שההליך בין הצדדים לא מוצה וטרם נפרסה יריעת המחלוקת במלואה… כאשר יתייצבו פני הדברים בפסק דין סופי, יוכלו הצדדים לשקול את צעדיהם."

ב. אי תחולת הלכת בע”מ 919/15 אם אין שינוי נסיבות
טיעון חוזר שבפי הורים – בעיקר אבות – הוא כי יציאתה של הלכת בע”מ 919/15, כשלעצמה, מצדיקה פתיחת דיון מחודש במזונות. ואולם, בבע”מ 7670/18 פלונית נ' פלוני נקבע:

"אין בהלכת בע”מ 919/15 כשלעצמה כדי לשנות או לרכך את המבחן המחמיר של שינוי נסיבות הנדרש לפתוח מחדש פסק דין סופי שניתן למזונות."

5. סיכום ומבט צופה פני עתיד

המונחים "מזונות זמניים" ו"מזונות קבועים" אינם רק כותרת טכנית, אלא משקפים שוני מהותי:

• החלטה למזונות זמניים נועדה להבטיח "רשת ביטחון" ראשונית לקטינים, טרם בירור מלא.
• פסק דין למזונות קבועים ניתן על יסוד מכלול הראיות ועל כלל הרכיבים הרלוונטיים.

על כן, כאשר מדובר בהחלטה זמנית, אין לה מעמד של סופיות דיונית; לעומת זאת, כנגד פסק דין למזונות קבועים על המבקש שינוי לשכנע בקיומו של שינוי נסיבות מהותי, ואף אז לא בהכרח יתקבל השינוי המבוקש.

דברי בג"ץ, בפסקי דין שונים, מלמדים כי זכות הערעור או הביקורת השיפוטית אינה ניצבת לכל "שלב ביניים" בהליך. מוטב לעיתים להמתין להכרעה הסופית, שאז מתגבשת בתיק תשתית עובדתית שלמה.

גם ביחס להלכת בע”מ 919/15, בתי המשפט מחדדים כי אין משמעותה רטרואקטיבית הפותחת כל פסק דין עבר לדיון מחודש, אלא רק במקרים בהם מוכח שינוי נסיבות משמעותי, ומשכך גם "הרוח החדשה" של 919/15 כשלעצמה איננה עילה בפני עצמה לדיון חוזר.

ציטוטי פסיקה מרכזיים (לסיוע והמחשה)

1. תלה"מ 8581-12-20:
   

   "הלכה פסוקה היא כי פסקי דין למזונות הינם בגדר החריג לעיקרון סופיות הדיון ובמקרים בהם יוכח שינוי נסיבות מהותי… תתאפשר התדיינות חוזרת בענייני המזונות."

2. בע”מ 7670/18 פלונית:
   

   "אין בהלכת בע”מ 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעה להפחתת מזונות."

3. בג"ץ 316/20 פלוני:
   

   "החלטה למזונות זמניים אינה בגדר פסק דין סופי, ואין בה כדי לסתום הגולל על הנושא. ככל שמוגדרים המזונות בהכרעה סופית, ניתן לעתור לשינויים."

4. תלה"מ 34753-06-21:
   

   "ההכרעה במזונות הזמניים מבוססת על תשתית ראשונית… אין היא יוצרת מעשה בית דין ואין היא מחייבת במובן הסופי את בית המשפט."

לסיום, ההפרדה בין המזונות הזמניים למזונות הקבועים, ובכלל זה היחס להלכת 919/15, משמשים כלי עבודה חיוני וחשוב בידי בתי המשפט ובתי הדין, על מנת שלא להותיר ילדים ללא מענה מיידי לצורכיהם, אך גם שלא לכבול את הצדדים להכרעה בלתי מעודכנת או בלתי ראויה בטרם נחשפו מלוא הנתונים. בתי המשפט מחדדים לא אחת כי במסגרת מזונות זמניים הסכום הנפסק מושפע מן הזהירות הנדרשת, ורק בהליך מלא, ככל שיידרש, יינתן פסק דין למזונות קבועים שהוא יציב וסופי יותר, בכפוף לכלל הידוע של שינוי נסיבות מהותי.

*האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייצוג מקצועי. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לעורך דין המתמחה בדיני משפחה.