לקסיס נקסט- חיפוש משפטי

מבוא
שאלת הסמכות לדון מחדש במזונות קטינים, לאחר תביעה שהסתיימה במחיקה או בהסכמות אחרות, מעוררת סוגיות עקרוניות על יחסי הגומלין בין ערכאות, על היקף תחולתה של "סמכות נמשכת" ועל מצבי מעבר ל"סמכות חדשה". משפט המשפחה הישראלי מכיר במצבים שבהם ערכאה שיפוטית – בין אם בית משפט לענייני משפחה ובין אם בית דין רבני – רוכשת סמכות לדון בשינוי המזונות (למשל, בעקבות "שינוי נסיבות מהותי"). יחד עם זאת, מתח עולה כאשר בהליך קודם לא ניתנה הכרעה סופית, או כאשר תביעה נמחקה בטרם ניתן בה פסק דין מהותי, והצדדים פונים לערכאה אחרת.

בפסקי דין רבים שניתנו בשנים האחרונות בעומק מערכת בתי המשפט לענייני משפחה, בתי הדין הרבניים ובית המשפט העליון, הובהרו העקרונות המנחים לפיהם:

1. ערכאה שרכשה סמכות נמשכת תוסיף לדון במזונות גם בהמשך, וזאת כל עוד התקבל פסק דין סופי או החלטה מהותית בסוגיית המזונות.
2. כאשר הליך מסתיים במחיקת התביעה ללא הכרעה לגוף העניין, לרוב לא תקום לאותה ערכאה "סמכות נמשכת", וממילא יש מקום לעיין בשאלה האם ערכאה חדשה רשאית לדון בתביעה.
3. עצם הלכת בע"מ 919/15 כשלעצמה אינה מהווה עילה אוטומטית לפתיחת הסכמי מזונות או פסקי דין חלוטים (ראו גם בע"מ 7670/18).
4. משיקולי יעילות דיונית והימנעות מ"מרוץ סמכויות", ערכאה שהכריעה בסוגיית המזונות, אפילו במסגרת הסכם גירושין כולל או החלטה למזונות זמניים הנושאת אופי מהותי, עשויה להוסיף ולקיים את הסמכות הנמשכת לדון בתביעה לשינוי גובה המזונות בהתקיים תנאים מתאימים.

נפרט אפוא את ההלכה המשפטית באמצעות עיון בכמה מפסקי הדין שעמדו על היבטים מגוונים של נושא זה.

1. הרקע להגדרת סמכות נמשכת
סמכות נמשכת מאפשרת לערכאה להוסיף ולדון בשינוי אפשרי של שיעור מזונות שנפסקו בעבר, בכפוף לכך שכבר נידונה ו"נפסקה" הסוגיה באופן סופי. כך הודגש, למשל, בתלה"מ 8581-12-20 א.י נ' א.ר (בית משפט לענייני משפחה באשדוד) כי פסקי דין למזונות יוצרים מצב משפטי גמיש, המאפשר עיון מחדש אם הוכח "שינוי נסיבות מהותי". יחד עם זאת, נקבע שם שההלכה החדשה (בע"מ 919/15) כשלעצמה אינה מספיקה כעילה לפתיחת פסק דין חלוט, אלא שיש להראות שינוי קונקרטי:

"בהתאם לפסיקה… יש לבחון האם פסק דין למזונות שניתן על יסוד הסכם או לאחר הליך שיפוטי, אכן ניתן לעיין בו מחדש, והכל בהינתן שהוכח שינוי נסיבות מהותי הצפוי לפגוע בטובת הקטינים…"
(תלה"מ 8581-12-20 א.י נ' א.ר, פסקה 4).

פסק דין זה אימץ את האבחנה בין "סמכות נמשכת" לבין "פתיחת פסק דין מזונות אך ורק מחמת הלכת בע"מ 919/15". כל עוד לא הוכח שינוי נסיבות נוסף, לא יהיה בכך מצד עצמו לספק הצדקה לפתוח תביעה שהוכרעה באופן סופי.

2. סוף הליך או מחיקת תביעה – האם נרכשה סמכות נמשכת?
כלל ידוע הוא כי כל עוד טרם ניתן פסק דין סופי או הכרעה מהותית בנסיבות בהן נדרש בירור עובדתי, לא תקום סמכות נמשכת. בפועל, "מחיקת תביעה" אינה מהווה מעשה בית דין ולכן אינה מקנה סמכות נמשכת לאותה ערכאה (ראו למשל בג"ץ 5430/23 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם בנבו, 07.12.2023), שם נדונה שאלת סמכות בית המשפט לענייני משפחה לאחר שתביעה שהוגשה אליו נמחקה בטרם הוכרע העניין).

בכך המשיך בית המשפט העליון קו דומה לזה ששרטט בבג"ץ 314/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (פורסם בנבו, 29.06.2020), שם נדונה החלטה למזונות משנת 2018, אשר כנגד העותר נטען כי אין לייחס לה מעמד סופי אם מדובר בהחלטת ביניים:

"…כאשר ההליך טרם מוצה וטרם ניתנה הכרעה בעניין לגופו, כלל אי ההתערבות בהחלטות בתי הדין הרבניים מקבל משנה תוקף…"
(בג"ץ 314/20, פס' 5 לפסק דינו של השופט עמית).

בית המשפט הדגיש שהכרעת ביניים, או הכרעה זמנית בלבד, אינה פותחת דלת לסמכות נמשכת, ולכן אם התביעה נמחקה או הסתיימה בטרם עת ללא דיון סופי, הערכאה שהורתה על המחיקה לא רכשה בהכרח סמכות להוסיף ולדון בה בעתיד.

3. יישומו של הכלל במזונות קטינים – הצורך בסופיות דיון מול טובת הילדים
מבחינת עיקרון טובת הילדים, נהוג להתיר בחינה מחודשת של סכומי מזונות כדי להתאים את התשלום למצבים המשתנים. מנגד, ניצב הרצון להימנע מהתדיינויות חוזרות ונשנות וכפועל יוצא מ"נדידה" של הצדדים בין ערכאות. בנוגע ל"סמכות נמשכת", בתי המשפט קבעו כי היא תחול רק אם נידונה הסוגיה לגופה, נערך בירור ראייתי או אושר הסכם כולל, ובית המשפט או בית הדין "דן ופסק".

כך הובהר במסגרת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (תלה"מ 34753-06-21), שם צוין כי כאשר הליך נפסק במחיקה ובהיעדר פסק דין סופי, לא תצמח סמכות נמשכת:

"משלא הוכרעה התביעה באופן סופי, אין לומר כי אותו פסק דין העניק לבית המשפט סמכות לדיון חוזר, שהרי יסוד מעשה בית דין אינו מתקיים…"

כאשר צד מעוניין בכל זאת להגיש תביעה חדשה בערכאה אחרת לאחר מחיקה, יש לבחון אם המחיקה היתה ביוזמתו ומדוע, והאם יש בכך שימוש לרעה בהליכי משפט, או שהדבר עולה בקנה אחד עם שיקולי יעילות וייתכן אף טובת הילדים.

4. בע"מ 919/15 והאם עצם מתן ההלכה מקנה סמכות חדשה לאחר מחיקה
בעת האחרונה הובהר שוב בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו), כי עצם ההסתמכות על "שינוי הדין" בהלכת בע"מ 919/15 אינה יוצרת "שינוי נסיבות מהותי" המצדיק לפתוח מחדש תביעת מזונות. בפסק הדין חזר בית המשפט העליון על כך שרק כאשר קיימת הצדקה קונקרטית לפתוח את פסק הדין, תיעשה הבחינה המחודשת לפי אמות המידה החדשות:

"…בע"מ 919/15 כשלעצמו אינו מהווה עילה המצדיקה לפתוח פסק דין חלוט בענייני מזונות; אין בהלכת בע"מ 919/15 כדי לרכך או לרווח את דרישות מבחן שינוי הנסיבות המהותי…"
(בע"מ 7670/18, שם, פסקאות 14-15)

משכך, ככל שתביעה קודמת נמחקה ולא הסתיימה בהחלטה סופית, הרי שאין מתקיימת סמכות נמשכת באותה ערכאה. אם הצדדים ניגשים לערכאה חדשה, הרי שמדובר לכאורה ב"סמכות חדשה" הדנה בתביעה עצמאית, אלא שאז נשאלת השאלה האם עצם מחיקת התביעה הקודמת נעשתה בתום לב ומדוע.

5. היעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות הערכאות
הלכה פסוקה היא כי בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים (חוק יסוד: השפיטה, סעיף 15(ד)(4)), וכי התערבותו מצטמצמת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה חמורה מהוראות חוק או צורך בסעד מן הצדק בהיעדר סמכות לערכאה אחרת.

כך למשל, בבג"ץ 314/20 ובבג"ץ 316/20, העותרים ביקשו להתערב בהחלטות בית הדין הרבני הגדול שדחה ערעורים בעניין מזונות במשמורת משותפת. בית המשפט העליון, בפסק דינו של השופט עמית ובהסכמת השופטים פוגלמן וברון, דחה את העתירות ופסק כי:

"נראה כי החלטת בית הדין הרבני הייתה בגדר החלטת ביניים… כאשר ההליך טרם מוצה וטרם ניתנה הכרעה בעניין לגופו, אין זה עניין להתערבותו של בג"ץ…"
(בג"ץ 314/20, שם, פס' 5)

עוד הודגש כי העובדה שלסופו של דבר נפסקו סכומי מזונות נמוכים, או שהתחשבו במשמורת משותפת, אינה מלמדת כי נפלה בהחלטות חריגה מסמכות או פגיעה חמורה בעקרונות החוק.

סיכום ודברי סיום
הסוגיה של "סמכות נמשכת" מול "סמכות חדשה" בעת דיון במזונות קטינים לאחר מחיקת תביעה, משלבת בין עקרונות של ודאות וסופיות הדיון לבין רצון להתאים את הפסיקה למצב בפועל ולדאוג לטובת הילדים. הפסיקה מלמדת כי:

1. אם נדון העניין באופן סופי ("דן ופסק") – יש לערכאה סמכות נמשכת לשינוי או ביטול סכום המזונות, בהתקיים שינוי נסיבות מהותי.
2. אם מדובר רק בהחלטת ביניים, או אם ההליך הסתיים במחיקה, אין "סמכות נמשכת" לאותה ערכאה; בכפוף לתום לב דיוני, ניתן לאפשר ערכאה אחרת לדון בסוגיה, כל עוד החוק מקנה לה סמכות לכך.
3. הלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] כשלעצמה אינה עילה לפתיחה מחדש של פסק דין למזונות חלוט, אך מקום שהדבר מוצדק מבחינה עניינית ובהתקיים שינוי נסיבות מהותי נוסף, תיערך בחינה בהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכה החדשה.

עיון בפסקי הדין שנסקרו לעיל – החל מתלה"מ 8581-12-20 (בית משפט לענייני משפחה), דרך החלטות בבג"ץ 314/20, בג"ץ 316/20, בע"מ 7670/18 ועוד – ממחישים כיצד מערכת המשפט ובתי הדין הרבניים מאמצים גישה מאוזנת: מחד, שמירה על הכללים המונעים ריבוי תביעות ומחייבים סופיות דיונית; מאידך, נכונות לדון בנסיבות של שינוי מהותי לטובת הילדים.

ניתן לסכם ולומר שהדין משרטט קו ברור: כל עוד לא ניתן פסק דין סופי, ומחיקת התביעה אינה מקנה "סמכות נמשכת" לאותה ערכאה. במקרה שהורים או מי מהם מבקשים להגיש תביעה חדשה, עליהם להקפיד על תום לב דיוני, ולזכור כי הטלת "עומס" והתדיינות כפולה וחדשה בערכאה שנייה עלולה לעורר חשד לשימוש לרעה בהליך המשפטי. מנגד, כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות הגשת תביעה חדשה ומחיקת התביעה הקודמת, עשויה הערכאה החדשה לרכוש סמכות "טרייה" (סמכות חדשה) לדון במזונות, בפרט כשטרם נערך דיון מהותי או לא ניתן פסק דין סופי בערכאה הקודמת.

*
(סיום)

דברים אלו מחדדים את חשיבות תום הלב והגילוי הנאות בעת ניהול הליכים בענייני מזונות קטינים, ומתווים את האיזון שבין עקרון הסופיות לערכים של גמישות והיענות לצרכים המשתנים של קטינים. בתי המשפט ובתי הדין מקפידים להתייחס למכלול השיקולים, ובעיקר לטובת הילדים הלומדת על הצורך באחידות ושמירת צרכיהם כערך ראשון במעלה.