הקדמה
בשנים האחרונות נשמעות טענות תדירות מצד אזרחים כי "העירייה ממשיכה ביודעין לנהוג באופן בלתי חוקי, מעשה שגרה, כאילו החוק אינו חל עליה" (בג"ץ 2126/99 דה הס נ' עיריית תל אביב-יפו, נספח ו'). בין אם מדובר ב"ברירת קנס" או בגרירת כלי רכב לכאורה שלא כדין, נטען לא אחת כי הפעולות אינן עומדות בהוראות החוק, וכי התנהגות זו גובלת בחריגה מסמכות.
כך, לדוגמה, כאשר עירייה גוררת רכב שלטענת בעליו חנה כדין, או שהיא אינה מודיעה לבעלים כנדרש, הדבר עשוי להיחשב לפעולה "בלתי הפיכה ופוגעת בקניינו של אדם במידה העולה על הנדרש" (ת"ק 013101/02 טרכטנברג נ' עיריית ת"א, נספח א'). מדגש מיוחד נהנה ציבור הנכים, שנתקל לעיתים בגוררות המרחיקות רכב המסומן כחוק ומצויד בתו נכה.
במאמר קצר זה, על בסיס פסקי דין שצורפו בחומר, ננסה להאיר את ההיבטים המשפטיים והעובדות המרכזיות שביחסי הרשויות המקומיות והגוררים החיצוניים מול האזרח.
1. המסגרת הנורמטיבית: חוקים ופקודות עיקריים
בתביעות קטנות שנדונו במספר בתי משפט, עלתה טענת אזרחים כי גרירת רכב בוצעה ללא אישור חוקי מתאים. כך למשל צוין ש"…עפ"י סעיף 6 לחוק העזר נקבע כי רשאי לגרור את הרכב רק פקח עירייה, אשר קיבל לכך אישור מאת המפקח הכללי של משטרת ישראל…" (ת"א 1259/01 גולן אלון נ' אתרים ירוקים בע"מ ועוד, נספח ג').
במקרים אחרים נטען כי עירייה ממשיכה לגבות תשלום על גרירה או חניה "בעוד שהעירייה מודעת היטב לאי-חוקיות פעולתה* (בג"ץ 2126/99, נספח ו'). פסק הדין הדגיש כי קבלת הכנסות מהקנסות אינה יכולה לשמש עילה לשמור על התנהלות שאינה חוקית.
2. אחריותן של חברות הגרירה הפרטיות
בחלק מהמקרים, הגורם שביצע בפועל את הגרירה הוא חברה חיצונית (לדוגמה "אתרים ירוקים בע"מ"). החברה קיבלה הרשאה מהעירייה לפעול, אולם אין משמעות הדבר שהחברה עצמה היא גוף ציבורי. נקבע כי "העובדה שהרשות המקומית נעזרת בגופים שונים כדי לבצע את תפקידיה אינה בהכרח הופכת את אותו גוף לחלק מהרשות המקומית" (עת"מ 227/01 בלילה נ' המכללה למינהל, נספח ב'). עם זאת, אם החברה פעלה בהוראת העירייה בניגוד לדין, גם היא יכולה להיתבע על נזק שנגרם לאזרח.
3. הסוגיה: העדר הודעה לבעלים והפרת הליך
באותם מקרים שבהם רכב נגרר ללא הדבקה מראש של התראה וללא תיעוד, כך שבעל הרכב לא ידע לאן נגרר רכבו, נפסק כי "התסכול רב, בין אם הרכב חנה כדין ובין אם עבר עבירת חניה" (בר"ע (י-ם) 723/03 עיריית ירושלים נ' טחורש, נספח י"ד). הרכבים, על פי עדויות, "נדדו" בין מגרשים שונים של החברה הגוררת, והקשה על איתורם בזמן סביר.
4. "תיקון טעות" או "מדיניות עירונית"?
לא פעם טוענת העירייה כי החיוב הכספי, או הגברת האכיפה, נובעים "מתיקון טעות", ואין בכוונתה להנציח פעולות קודמות; לעומת זאת, אזרחים טוענים כי מדובר ב"שינוי מדיניות אסור". פסק הדין בעע"מ 11641/04 סלע נ' מועצה אזורית גדרות (שאוזכר בחומר) הדגיש ש"אי אפשר להנציח טעות רק עקב 'דיני ההקפאה'…" (עע"מ 11641/04 סלע, נספח ?). במילים אחרות, אם פעלה העירייה בניגוד לדין, היא רשאית לתקן דרכיה מכאן ואילך, אך אם עד כה מנעה מחלקות מסוים – מן הדין שתפעל באופן חוקי וראוי, תוך מתן התראה ושקיפות.
5. דיון מיוחד: חניה לנכים
באחד מתיקי התביעות הקטנות נטען כי אזרח בעל תו נכה חנה כדין בחניית נכים, ובכל זאת ניתן לו דו"ח ורכבו נגרר. בהמשך ביטלה העירייה את הדו"ח והשיבה את דמי הגרירה, אך במכתבה ציינה שזה "לפנים משורת הדין". כך נטען כי העירייה לא לקחה אחריות על טעותה, ומשכך נגרמו לאזרח נזקים וזמן רב.
בפסקי הדין השונים הובהר שעירייה אינה רשאית לגרור רכב נכה שלא כדין, ועשויה להידרש לפצות את הנהג בגין נזקי רכוש ועוגמת נפש. יחד עם זאת, בית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לבטל דו"ח חניה או להכריע בתוקפו של דו"ח; הדבר בסמכות בית המשפט לעניינים מקומיים. אך כאשר כבר בוטל הדו"ח ואף הושבה אגרת הגרירה, עשויים לפסוק פיצוי נוסף בהתחשב בטעות שנעשתה.
6. סיכום ומבט לעתיד
הפסיקה שהוצגה לעיל (להלן רשימה של נספחים):
- בג"ץ 2126/99 דה-הס נ' עיריית ת"א-יפו (נספח ו'),
- בג"ץ 4639/01 לייבוביץ' נ' עיריית תל אביב (נספח ז'),
- ת"א 1259/01 גולן אלון נ' אתרים ירוקים בע"מ ועיריית תל אביב (נספח ג'),
- ת"ק 013101/02 טרכטנברג נ' עיריית ת"א (נספח א'),
- בר"ע (י-ם) 723/03 עיריית ירושלים נ' טחורש (נספח י"ד),
- ועוד מקרים שהוזכרו בנספחים נוספים –
מעלה בעיקר את התובנה שבחובה הרשות המקומית להפעיל סמכויותיה כחוק: לא לגרור בהיעדר עילה מוצדקת, לא להשמיד רכב במצב של טעות אפשרית, ולנהוג בשקיפות ומתוך מתן זכות לבעלים לאתר את רכבו.
בית המשפט ציין במקרים אחדים כי "על העירייה להיות מופת לשמירת החוק… אין זה מתקבל על הדעת שרשות אוכפת את החוק על אזרחים, בעוד היא עצמה פועלת בחריגה ממנו" (בג"ץ 2126/99, נספח ו'). כך, בכל הליך שבו נגרם נזק לבעל הרכב עקב חריגה של הרשות או של חברה גוררת מטעמה, עשוי בעל הרכב לקבל פיצוי הולם אם יוכיח את נזקו ואת רשלנות הנתבעים.
המסקנה הכוללת היא שעל הרשות לפעול באחריות, תוך בדיקות מדוקדקות ותיעוד ברור, ולציבור הנהגים מומלץ לוודא היטב תנאי החניה והרשאות הנדרשות, ועם זאת – לא להסס לדרוש את זכויותיהם אם נגרמו להם עוולות מיותרות.
"כבר נקבע כי חובת זהירות קמה כלפי מי שעלול להיפגע מפעולות פקחים וגוררים, וכי כל אימת שטעות גוררת נזק, עלולה לקום חבות לפצות" (רע"א 3561/00 קלוש נ' עיריית חיפה, לדוגמה).
כך מקווים: ככל שהרשויות והציבור ייטיבו לפעול על-פי חוק, פחתו מקרים של גרירה שגויה או דו"חות בטלים, ונשמרו זכויות האזרח ובעיקר ציבור הנכים.
(ערך: על סמך מקורות שצוינו בנספחים בלבד. לעיון ולהרחבה יש לעיין בפסקי הדין במלואם.)
כתיבת תגובה