מבוא
בשנים האחרונות עולות שוב ושוב שאלות בעניין סמכויות הרשויות המקומיות לגרור כלי רכב החונים במקום אסור, בפרט כשמדובר בכלי רכב שלכאורה חונים כחוק או נושאים תו נכה. מספר פסקי דין והחלטות שהוצגו במקורות המאוזכרים, דנים בבעיות המתעוררות בעת גרירת רכב, בקשיים באיתור בעלי הרכב, ובטענה שמא הרשויות המקומיות מקיימות אכיפה שחורגת ממתחם החוקיות.
במקרים רבים, עיקר המחלוקת סבה סביב שאלת חוקיות הפעולות של העירייה – אם ב"חניות נכים" (כאשר נטען שלפי החוק הרכב חונה כדין ולא היה מקום לגרור), ואם בחניות אחרות. הטענות הרווחות הן, בין היתר, שהעירייה או חברת הגרירה פעלו בלא אישורים מתאימים, כי לא סומנו או הוצבו התמרורים הנכונים, או כי לא נשמרו ההוראות המחייבות בפקודות הרלוונטיות.
בג"ץ 2126/99 דה הס נ' עיריית תל אביב-יפו (מצוטט בנספח ו') מתייחס לעניין פעולות של עירייה שעלולות להיעשות בניגוד להוראות הדין. נאמר שם:
"העירייה ממשיכה ביודעין לנהוג באופן בלתי חוקי, מעשה שגרה, כאילו החוק אינו חל עליה… העירייה, כמו כל גוף ציבורי, חייבת לכבד את החוק…".
כפי שמשתקף מפסיקה זו ומהחומרים שהוצגו, לעירייה אסור לאכוף חניה או לגרור כלי רכב אלא בהתאם להוראות חוק עזר תקפות, בהתאם לאישורים משטרתיים כנדרש, ותוך שמירה על הוראות היסוד של שלטון החוק.
כשלים בסימון ובתמרורים
סוגיה מרכזית העולה מן המקורות היא שאלת סימוני חניה ותוקפם. לא אחת נטען כי העירייה מסמנת מדרכות באדום-לבן, או מקצה מקומות חניה לנכים, מבלי להשיג את האישורים הנדרשים בוועדת תמרור ומטעם משטרת ישראל. במקרים כאלו, העולה מפסיקה כגון ת"א (שלום) 1259/01 גולן אלון נ' אתרים ירוקים בע"מ ועיריית תל אביב (נספח ג'), הוא שבית המשפט ביקר בחריפות מצבים בהם:
"הרכב לא הוצג כראוי בחניון הגרירה בהתאם לאישור משטרת ישראל… הרשות או חברת הגרירה פעלו בלא שהראו אישור מהגורם המוסמך…"
עוד נאמר, כי "אם אין לעירייה ולחברת הגרירה אישור משטרתי כדין, מדובר בפעולה בלתי חוקית, ועליהם לשפות את הבעלים הנפגע".
חניית נכה: קנס בוטל – האם די בכך?
לפי חלק מהמקורות, כאשר נגרם לאזרח נזק בשל גרירת רכבו חרף היותו בעל תו נכה או חרף העובדה שהחנה כדין, מתעוררת השאלה אם ביטול הדו"ח והחזרת אגרת הגרירה משקפים תיקון שלם או שמא נדרש גם פיצוי נוסף. לדוגמה, באחד המקרים שהוצגו (לגבי אדם שדו"חותיו בוטלו), נטען ש:
"העירייה בעצם התנהלותה ידעה כי מדובר בטעות וביטלה את הדו"חות, אך הציגה זאת כ'מחווה' לפנים משורת הדין…".
ברור מן הפסיקה שאין די בביטול הקנס לבדו כדי לרפא פגיעה בקניין או למנוע עוגמת נפש, כאשר גרירת הרכב התרחשה ללא הצדקה. אם נמצא שנגרם נזק ממשי, לרבות טרחה מרובה, אזי עשויה לקום עילת תביעה לפיצוי בגין רשלנות.
עיקוב, אי מציאת הרכב וגרימת נזק מיותר
ממקורות נוספים שהוצגו, כגון החלטות ומאמרים (לדוגמה בחומרים הנספחים ד' ו-ה'), עולים מקרים בהם אדם שגילה שרכבו איננו, אינו יודע אם נגנב או נגרר. אם העירייה לא השאירה הודעה ברורה במקום, וכאשר חברת הגרירה או המוקד העירוני אינם מזהים נכונה את מיקום הרכב, מתארך זמן החיפושים והנזק לאזרח גדל.
ת"ק [פ"ת] 1827/01 משה חנן נ' אליהו חברה לביטוח (נספח ב') מזכיר:
"הימנעות מעדכון מידי של בעל הרכב על מקום המצאו, או אי-השארת פתק כלשהו בזירה, לעתים גוררת התנהלות שאינה סבירה מצד הרשויות…".
עיקרי ההנחיות שעולות מהפסיקה
- פנייה למשטרה ולמשרד הרישוי – בטרם תכריז העירייה על רכב כ"נטוש" או "נגרר" עליה לבדוק במאגרי מידע פרטי בעליו, כדי לאתרו ולהזהירו.
- שקילת חלופות – במקרים כגון גרירת רכב נכה, מצופה מן העירייה לבחון באופן קפדני יותר את הסוגיה, ולוודא כי בטרם הגרירה בוצעה בדיקת תווית הנכה או רישום.
- שמירה על הסבירות והמידתיות – על הגוררים לצמצם את הפגיעה, למסור התראה במקום האפשרי, להשאיר הודעה בשטח וליידע את בעל הרכב.
- בטלות "מלכתחילה" לעומת "מחווה" – מקום בו העירייה ביטלה דו"ח והחזירה אגרת גרירה, לא בהכרח משמיע שלא נגרם נזק ממוני נוסף לאזרח. ייתכן מאוד שהאזרח השקיע זמן והוצאות באיתור רכבו.
ציטוטים נבחרים
- "לא הדין הקים את המשיב 1, ולכן אין היא נכנסת למסגרת ההגדרה של גוף הממלא תפקיד ציבורי על פי דין" (תמצית פס"ד בבש"א 31734/07, מפי המתואר בתגובה שהוגשה).
– בעניין זה עלתה השאלה האם חברת הגרירה הינה "רשות" בעצמה, והמסקנה הייתה שלא בהכרח. - "העירייה ממשיכה ביודעין לנהוג באופן בלתי חוקי, מעשה שגרה, כאילו החוק אינו חל עליה" (בג"ץ 2126/99 דה הס נ' עיריית תל אביב-יפו, נספח ו').
- "אם בנסיבות העניין פקח העירייה יכול היה לצפות שהתנהגותו תגרום נזק" ונותר אדם בלא רכבו ללא הצדקה, הרי עשויה לקום אחריות נזיקית (מתוך מקורות בפסיקה; ר' ע"א 243/83).
סיכום
חניות נכים והסדריהן, כמו גם סמכות גרירה של העירייה, הם נדבך חיוני בסדר הציבורי, אך יש להן גבולות והתניות בחוק. מתווסף לכך עיקרון המידתיות ודרישת החוקיות. כפי שצוין בבג"ץ 2126/99, אין לקבל מצב בו הרשות אוכפת באגרסיביות ואף ברשלנות.
לפיכך, במקרים בהם בעל רכב מצביע על אי סבירות באכיפה או על היעדר תמרור תקף, וכאשר העירייה עצמה מבטלת דו"חות בדיעבד או מתעקשת לפעול למרות ביקורת מבקר המדינה, עשויים בתי המשפט לפסוק לזכות האזרח פיצויים על עוגמת נפש והוצאות, מעבר להחזר דמי גרירה.
על הנהג מוטלת החובה לבדוק היטב את התמרורים והסימונים, בפרט כאשר נכנס לאזור חניה המיועד לנכה. על הרשות חלה החובה להציב תמרורים וסימונים ברורים, בתוקף כדין, בטרם תפעיל אמצעי ענישה כמו גרירה. רק כך יתאפשר שיווי משקל מתאים בין צרכי הציבור והאינטרס השלטוני, לבין הגנה על זכויות הפרט.
הערת הכותב:
המאמר התבסס על המקורות המשפטיים שצורפו, אשר כוללים החלטות ופסקי דין בעניין חניות נכים וסמכות גרירת רכב על-ידי עיריות וחברות מטעמן. אין באמור תחליף לייעוץ משפטי פרטני.
כתיבת תגובה