הקדמה
הלכת השיתוף (“חזקת השיתוף”) בין בני־זוג – אותה חזקה פסיקתית, שהתגבשה במשך השנים בפסיקת בתי המשפט בישראל – קובעת כי כאשר בני־זוג נשואים מנהלים חיי משפחה תקינים ותורמים שניהם למאמץ המשותף, ייחשבו נכסים שנצברו (וראוים כמוחזקים) במהלך נישואיהם כרכוש המשותף לשניהם, אף אם רשומים על שם אחד מהם בלבד. לאורך השנים, חזקת השיתוף התפתחה באופן מרחיב לא רק לגבי דירת מגורים ורכוש מוחשי אחר, אלא גם לגבי זכויות סוציאליות, פיצויי פיטורים, ואף “נכסי קריירה”.
עם זאת, בפסיקה עלו שאלות שונות: האם חזקת השיתוף חלה גם על חובות בני הזוג? האם בגידה או פירוד יכולים להוביל לשלילת הזכות של בן זוג ליהנות מנכסים שנצברו עד אותו שלב? והאם “נכסי קריירה” (כדוגמת כושר השתכרות מוגבר, מוניטין אישיים וזכויות סוציאליות עתידיות) הם נכסים בני־חלוקה במסגרת הלכת השיתוף?
במאמר זה ננסה לסקור, תוך ציטוטים מפסקי דין שצורפו, כיצד ההלכה הפסוקה מיישמת את חזקת השיתוף לגבי חובות ונכסי קריירה.
א. הלכת השיתוף – עקרונות יסוד
מקור ההלכה
בתחילה, הלכת השיתוף הייתה הלכה פסיקתית שגובשה בבתי המשפט, ולפיה עצם הנישואים וניהול “חיי שיתוף” מלמדים על הסכמה משתמעת לשיתוף בנכסים. בפסיקה נקבע כי כוונת השיתוף מתגבשת בהתקיים “חיים משותפים” ו”מאמץ משותף”, ושלא ניכרת כוונה להפריד את הרכוש (בג”ץ 1000/92 בבלי נ’ ביה”ד הרבני הגדול, פ”ד מח(2) 221).
תכליות החזקה
חזקה זו מושתתת על הרעיון שערך התרומה של כל אחד מבני הזוג שווה, גם אם צורת התרומה שונה (ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, פ”ד מט(3) 529). כך אין זה משנה אם אחד מבני הזוג עבד מחוץ לבית והאחר עסק בעבודות הבית – לשניהם תרומה משמעותית לרכוש שנצבר במהלך הנישואים.
ב. חובות בני־הזוג – חזקת השיתוף בחובות
הלכת השיתוף קובעת כי לא רק נכסים “חיוביים” אלא אף חובות עשויים לחולק בין בני הזוג. אולם בפסיקה נקבע, שחוב שנוצר לצורך אישי מובהק של אחד מבני הזוג, בנסיבות שאינן קשורות למאמץ המשותף, עשוי להחריג את אחריות בן הזוג השני (ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 645).
בדומה, בת”א (שלום) 2766/04 אביטן נ’ שיינפלד (פורסם בנבו; ס’ 25–28 לפסק), הבהיר בית המשפט כי עצם העובדה שאחד מבני הזוג ביצע מעשי מרמה וגרע כספים במרמה, אינה הופכת בהכרח את בן הזוג השני לחייב בכל החובות שנוצרו מפעילות אסורה זו; ומנגד, מקום שהתברר שחלק מכספי המעילה הופקדו בחשבונות משותפים ושימשו בהוצאות משותפות – הרי ששיתוף הכספים כרוך גם בהשבה/חבות מצד בן הזוג שנהנה מהם.
כך אפוא, במקרים בהם חוב נוצר לצורכי הבית והמשפחה, הוא יחשב כחלק מהמאמץ המשותף, ואולם חוב חריג שנוצר לצורך אישי מובהק, לא בהכרח יכבול את בן הזוג האחר (ראה דיון בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ ביה”ד הרבני הגדול, פסקה 10).
ג. “נכסי קריירה” – היקף חלות השיתוף
רקע
המונח “נכסי קריירה” מתייחס לאותן זכויות הנובעות מכושר השתכרות מוגבר או מוניטין מקצועי ואישי, הנצבר במהלך הנישואים (השגת תואר אקדמי, רכישת ניסיון מקצועי, מוניטין עסקי וכד’). הסוגיה העקרונית: האם יש לראות ב”נכסי הקריירה” כנכסים בני־חלוקה במסגרת חזקת השיתוף, או שמא הינם נכסים אישיים?
הפסיקה
ב-בע”מ 4623/04 פלוני נ’ פלונית ([פורסם בנבו], 26.8.07), נקבע במפורש כי “נכסי הקריירה” הם בגדר נכסים כלכליים בני־חלוקה במסגרת משטר הרכוש בין בני הזוג (פסקאות 11–15 שם). בית המשפט עמד על כך שכושר השתכרותו של אדם מושפע ישירות מהמאמץ וההשקעה של שני בני הזוג במהלך הנישואים; אף אם נצברו ע”י כישרון אישי, לא ניתן להתכחש לתרומת התא המשפחתי לאפשרות לממשו.
כן נקבע, בפס”ד הנ”ל, כי “הפוטנציאל (של נכסי הקריירה – עיסוקו המקצועי והכשרתו) הוא חלק מרכישת הזכות המשתלמת, ושניהם ביחד הינם חלק מהמקרו־כלכלה המשפחתית”. עוד נקבע שם, כי מטעמים של הגינות ושוויון אין למנוע מבני הזוג דין חלוקה כללית של הנכסים, לרבות נכסי הקריירה (פס’ 20–21).
גבולות ההכרה
יש להדגיש כי פסיקת בתי המשפט מציבה מגבלות: ראשית, מדובר בנכסים “חיצוניים” שנוצרו בעמל משותף במהלך הנישואים ושנמשכים עד לשלב פירוד בני הזוג (פרשת אבו רומי, בג”ץ 8928/06). שנית, עצם הכללת “נכסי הקריירה” במסגרת חזקת השיתוף אינה משמעה שבן הזוג השני זכאי אוטומטית למחצית שוויים, שכן המדובר פעמים רבות באומדן כללי, והחלוקה נעשית לפי הנסיבות. עיקרון חשוב שנפסק הוא שבגידה או אשמה אחרת בגירושים אינם שוללים מבני הזוג את הזכות ליהנות מהרכוש המשותף (ראו ע”א 264/77 דרור נ’ דרור, פ”ד לב(1) 829; ע”א 384/88 זיסרמן נ’ זיסרמן, פ”ד מג(3) 205).
ד. דגשים יישומיים: עיקול, כינוס נכסים, והורות
במצב בו מתעוררת שאלה של “נכסי קריירה” או זכויות סוציאליות, לעיתים ניצבת הוראת דין המונעת עיקולם (כגון סעיף 62 לחוק שירות הקבע (גמלאות)). אולם בפסקי דין שונים – דוגמת עניין פלונית (בע”מ 5879/04) או ע”ר 9956-03-12 ש.א נ’ ר.א.ג. (פורסם בנבו, 2012), נקבע כי אין מניעה למנות כונס נכסים על הזכות לקבלת הגימלה עצמה (או זכות דומה), אף אם לא ניתן להטיל עיקול ישירות על הזכות. הסיבה לכך היא שמינוי כונס נכסים כשלעצמו אינו “העברה” או “שעבוד” של הזכות האמורה לצד ג’, אלא אמצעי מימוש, שבגדרו כונס הנכסים נכנס לנעלי בעל הזכות על מנת לאפשר לבן הזוג האחר לקבל את חלקו.
סיכום
הלכת השיתוף היא, על פי הפסיקה, הלכה רחבה, החלה על כלל הנכסים שצברו בני הזוג בתקופת נישואיהם, לרבות נכסי קריירה (כושר השתכרות, מוניטין) וחובות משותפים. בה במידה, מקום בו לא נסתר קיומו של שיתוף, לא ניתן לשלול את זכותו של בן הזוג במלוא הרכוש שנצבר, גם אם נוצר משבר בין בני הזוג, בגין נטישה או בגידה. אין מענישים על בגידה למפרע באמצעות שלילת זכויות ברכוש המשותף.
ביחס לחובות, נקבע כי חוב שנוצר למטרות משותפות חל גם על בן הזוג השני. ברם, חובות חריגים שנוצרו במירמה או למטרות אישיות, אינם באחריות שני הצדדים.
באשר ל”נכסי הקריירה” – הפסיקה רואה בהם חלק ממערכת הנכסים הכללית, ובן הזוג שאינו בעל הקריירה זכאי לחלק יחסי בהם, במסגרת איזון המשאבים או חזקת השיתוף; אומדן שוויו של נכס זה ניתן לקביעה אקטוארית או לפי הסדרים מיוחדים, תוך התחשבות בנסיבות הקונקרטיות.
לסיכום, הלכת השיתוף חלה על מלוא היקף נכסי העתודה הכלכלית שנוצרו במהלך הנישואין – החל בזכויות סוציאליות (פנסיה, פיצויי פיטורים וכד’), המשך ב”מוניטין עסקי” וכלה ב”כושר השתכרות מוגבר” – בהתאם למבחני הפסיקה והאיזון ההוגן בין הצדדים.
(הערה: סקירה זו אינה תחליף לייעוץ משפטי ואינה ממצה את כל ההיבטים, אלא מדגימה עיקרי פסיקה והלכה לעניין חזקת השיתוף בנכסים וחובות לרבות “נכסי קריירה” .)
מקורות ופסקי דין מרכזיים שהוזכרו:
- ע”א 819/94 לוי נ’ לוי, פ”ד נ(1) 300
- ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 645
- ע”א 264/77 דרור נ’ דרור, פ”ד לב(1) 829
- ע”א 384/88 זיסרמן נ’ זיסרמן, פ”ד מג(3) 205
- בע”ם 4623/04 פלוני נ’ פלונית ([פורסם בנבו], 26.8.07)
- בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול ([פורסם בנבו], 8.10.08)
- ת”א 2766/04 אביטן נ’ שיינפלד ([פורסם בנבו], 3.7.2011)
- ע”א 819/94 לוי נ’ לוי, פ”ד נ(1) 300
- בע”מ 10916/03 צה”ל נ’ פלונית ([פורסם בנבו], 14.6.07)
(נוסף על הלכות אחרות שהופיעו בפסיקה).
נכתב על ידי ChatGPT (מעודכן עד 2025), למטרות יידוע כללי.
מאמר: “חזקת השיתוף – האמנם חלה גם על חובות ו’נכסי קריירה’?”
הקדמה
הלכת השיתוף, הקרויה גם “חזקת השיתוף”, התגבשה בפסיקה הישראלית ככלי להבטחת שוויון וחלוקה הוגנת של הרכוש בין בני-זוג, באותם מקרים שבהם הם קיימו “חיים משותפים” ו”מאמץ משותף”. ברבות השנים עלתה השאלה אם חזקת השיתוף חלה לא רק על נכסים מוחשיים (דוגמת דירת המגורים), אלא גם על חובות שנצברו במהלך הנישואין ועל “נכסי קריירה”, ובכלל זה כושר השתכרות עתידי, מוניטין ו”זכויות סוציאליות” (כגון פנסיה ופיצויי פרישה).
במסגרת מאמר זה אבחן, לאור פסקי דין רלוונטיים, האם ואיך ניתן להחיל את חזקת השיתוף על חובות ועל “נכסי קריירה”, ואסקור טענות נפוצות העולות בהקשר זה.
א. כללי: חזקת השיתוף
(1) חזקת השיתוף נוצרה בפסיקה הישראלית בטרם חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, והיא חלה על בני-זוג שנישאו לפני 1.1.1974, או בנסיבות מסוימות כאשר נישאו אחר כך אך לא ערכו הסכם ממון. עיקרה של החזקה הוא כי בני-זוג החיים יחד ומקיימים חיים משותפים לאורך זמן, זכאים – עם סיום הקשר – לחלוקה שווה של הרכוש שנצבר תוך כדי הנישואין, אף אם הוא רשום על שם אחד מהם.
(2) החזקה מבוססת על שני טעמים עיקריים:
- הסכמה משתמעת – אורח החיים המשותף מעיד על כוונת בני הזוג לחלוק ברכושם.
- עיקרון השוויון – תרומתו של כל אחד מבני הזוג למשפחה שווה, גם אם אחד תורם יותר בעבודות הבית ואחד עובד מחוץ לבית.
(3) על המבקש לטעון לחזקת השיתוף להראות כי בני הזוג ניהלו “אורח חיים תקין” ו”מאמץ משותף” (ע”א 300/64 ברגר נ’ מנהל מס עזבון, פ”ד יט(2) 240; ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 645). לאורך השנים “הרמוניה” ותפקוד “תקין” הפכו לפחות נוקשים, ודי בחיים משותפים תחת קורת גג אחת וניהול משק בית משותף (ע”א 819/94 לוי נ’ לוי, פ”ד נ(1) 300).
ב. תחולת החזקה על חובות בני הזוג
(1) חזקת השיתוף אינה מוגבלת רק ל”נכסים חיוביים” ומוחשיים. הפסיקה הרחיבה ומצאה כי השיתוף מתייחס גם לחובות שנוצרו במהלך הנישואין (ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 645). הרעיון הוא: כשם שבני הזוג שותפים בזכויות, כך גם בחובות שנוצרו לצורך התא המשפחתי או שהוא קשור בו (ע”א 2766/04 אביטן נ’ שיינפלד (פורסם בנבו, 3.7.2011) (להלן: “עניין אביטן נ’ שיינפלד”)).
(2) יחד עם זאת, יש חריג: חוב “אישי” שאינו קשור לתא המשפחתי ולא למאמץ המשותף, לא יחול עליו השיתוף בחובות. כך, למשל, חוב שנוצר עקב מעילה או מעשה מרמה של אחד מבני הזוג, לא יחייב בהכרח את בן/בת הזוג האחר, אלא אם הוכח כי כספי העבירה הופקדו בחשבון משותף ושימשו לצורכי בני הזוג בפועל (עניין אביטן נ’ שיינפלד).
ג. “נכסי קריירה”
(1) רקע
בתקופה האחרונה אישר בית המשפט העליון בפסיקה כי כושר ההשתכרות המוגבר, המוניטין האישי ויתר הזכויות הכלכליות שנצברו לאחד מבני הזוג במהלך הנישואין – עשויים להיחשב חלק מן המאקרו-רכוש המשותף. השאלה התעוררה הן במקום בו חל חוק יחסי ממון (משטר איזון משאבים), הן במקום בו חלה הלכת השיתוף (משטר חזקת השיתוף).
(2) פסיקה עיקרית
(א) ב-בע”ם 4623/04 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו, 26.8.2007) נקבע בפירוש שנכסי הקריירה עשויים להיחשב ברי-חלוקה, וכי מקום שאחד מבני הזוג ויתר על פיתוח הקריירה שלו על מנת לאפשר לבן/בת הזוג השני להרוויח או לפתח כושר השתכרות, מן הראוי כי בעת הפירוד או הגירושין יינתן ביטוי למאמץ זה.
(ב) בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ ביה”ד הרבני הגדול ([פורסם בנבו], 8.10.2008) (להלן: “בג”ץ פלונית”) חזר ושנה כי נטישת הבית או בגידה אינה “מחסלת” למפרע את זכותו של בן הזוג לבעלות על הרכוש שהצטבר לאורך חיי הנישואין, לרבות נכסים מוחשיים ובלתי מוחשיים דוגמת נכסי קריירה.
(ג) הרציונל המרכזי: נכסי קריירה הם חלק מ”נכס העתודה הכלכלית” שצמח בתקופת הנישואין, ובמהלכם תרם כל צד, בדרכו, לרכישתם (למשל, בן זוג שסייע בלימודים או נשא בנטל גידול הילדים). לפיכך, לא ניתן למנוע ממנו ליהנות – בחלוף השנים – מהפירות הכלכליים של השקעה זו.
(3) יישום והערכה
בדרך כלל הערכת שווי נכסי הקריירה נעשית בעזרת מומחים אקטואריים (לעתים באופן כללי ולא מדויק), ושיעור החלוקה ביניהם יכול להיקבע לפי חלוקה שוויונית או גישת פיצוי חד-פעמי בהתאם לנסיבות (ר’ בע”ם 4623/04; בג”ץ פלונית).
ד. תנאי יישום ומועד הפסקת השיתוף
(1) חזקת השיתוף פוסקת, או חדלה לחול, במועד קריטי – לדוגמה, במועד עזיבת הבית או במועד הגשת התביעה (ע”א 5640/94 חסל נ’ חסל, פ”ד נ(4) 250). לא ניתן לחייב שיתוף רטרואקטיבי ביחס לתקופה המאוחרת למועד זה (ע”א 264/77 דרור נ’ דרור, פ”ד לב(1) 829).
(2) בפרשת ע”א 2766/04 אביטן נ’ שיינפלד נקבע כי יש לבחון עובדתית עד איזה שלב נמשך למעשה המאמץ המשותף ואת הרכוש שנצבר או החובות שנלקחו עד אותו מועד לראות כמשותפים.
ה. עיקול וכינוס נכסים של זכויות סוציאליות
כאשר עולה שאלה של מימוש או עיקול זכויות פנסיה או גמלת פרישה הנובעות מעבודת אחד מבני הזוג, עומד לעתים סעיף בדין המונע עיקול (כגון סעיף 62 לחוק שירות הקבע בצה”ל (גימלאות), תשמ”ה-1985), אך בפסיקה הובהר שבני זוג רשאים להגן על חלקו של בן הזוג השני באמצעים חלופיים – כגון מינוי כונס נכסים, או שליחת סכומי הזכאות לידי בן הזוג האחר כשלוחו של הגמלאי (ר’ ע”ר 9956-03-12 ש.א נ’ ר.א.ג. (פורסם בנבו, 3.7.2012)).
באותה פרשה נקבע, כי מינוי כונס נכסים לזכות החייב לגמלה אינו מנוגד לאיסור על עיקול הגמלה עצמה, שכן כונס הנכסים נכנס בנעלי החייב כשלוחו כדי לפרוע את זכויותיו – ובמסגרת הליכי הוצאה לפועל ניתן להורות על אופן החלוקה של הסכומים שיתקבלו.
סיכום
חזקת השיתוף, הן על נכסים חיוביים והן על חובות, חלה על בני זוג שחיו חיי שיתוף והצליחו להוכיח קיומו של מאמץ משותף. אף במצבי משבר, בגידה או נטישת הבית, הלכה מושרשת היא שאין נענשים על כך בנטילת הרכוש שרכשו במאמץ משותף עד לקרע.
באשר ל”נכסי קריירה” – עתה לאור הפסיקה החדשה, ברור כי בית המשפט נכון לכלול זכויות אלה במסגרת המשאבים המשותפים, בהיותם פרי מאמץ משותף. הערכת שוויין עשויה להיעשות בדרכים אקטואריות או לפי רמת שכר והשתכרות, ובהתאמה למועד הפסקת השיתוף.
לבסוף, ברמה הפרקטית, כאשר קיימת מניעה לעקל גימלה שמשתלמת לאחד מבני הזוג (למשל, לפי חוק שירות הקבע בצה”ל), ייתכן וניתן למנות כונס נכסים על זכות הגמלה עצמה; כך אפשר לאכוף על אותו בן זוג את חיוביו ולהבטיח שלא יימנע מלשלם את חלקו של בן הזוג השני בזכויות הפנסיוניות.
רשימת מקורות ופסקי דין
- ע”א 234/80 גדסי נ’ גדסי, פ”ד לו(2) 645 (חובות משותפים; חריג לעניין חובות אישיים)
- ע”א 819/94 לוי נ’ לוי, פ”ד נ(1) 300 (חזקת השיתוף – חיים תחת קורת גג אחת כקריטריון)
- ע”א 264/77 דרור נ’ דרור, פ”ד לב(1) 829 (נטישה או בגידה אינה שוללת שיתוף למפרע)
- ע”א 384/88 זיסרמן נ’ זיסרמן, פ”ד מג(3) 205 (אשם בגירושין לא שולל זכויות רכושיות)
- בע”ם 4623/04 פלוני נ’ פלונית, ([פורסם בנבו], 26.8.07) (“נכסי קריירה” כנכסים בני-חלוקה)
- בג”ץ 8928/06 פלונית נ’ ביה”ד הרבני הגדול, ([פורסם בנבו], 8.10.08) (אין עונש על בגידה במישור הרכושי)
- ע”א 2766/04 אביטן נ’ שיינפלד ([פורסם בנבו], 3.7.2011) (גניבת כספים לממן חובות, שיתוף בחובות)
- בע”מ 10916/03 צה”ל נ’ פלונית ([פורסם בנבו], 14.6.07) (נכס אובליגטורי; עיקול גמלה; מנגנון כינוס נכסים)
- ע”א 655/89 מטלון נ’ כץ, פ”ד מה(3) 845 (כספים המופקדים בחשבון משותף הופכים למשותפים)
(חלק מן הציטוטים והעקרונות הוצאו מפסקי דין נוספים שהוזכרו בגוף המאמר).
