כיצד דנים בתביעת חובות בני זוג מול העיזבון של אחד מהם?

מבוא

בשאלת חבותו של בן-זוג כלפי חובות שצבר בן-זוגו, ובפרט כאשר בן-הזוג החייב נפטר ויורשיו או עיזבונו נוטלים את מקומו, נוצר מתח בין דיני המשפחה לדיני הירושה והעזבונות. כאשר מדובר בחובות שנוצרו בתקופת הנישואין, השאלה מתחדדת ביתר שאת: האם ניתן להפנות את הדרישה לפירעון החוב כלפי העיזבון של מי מבני הזוג בלבד, או שמא יש “להכניס” את בן-הזוג האחר לחבות, בין אם מכוח דיני “חזקת השיתוף” ובין אם מכוח “חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973” (להלן: “חוק יחסי ממון”).

כדי להשיב על סוגיה זו, נעשה שימוש בפסיקה ישראלית רלוונטית, ובכלל זה פסיקה ארוכה בנושא שיתוף בנכסים ובחובות בין בני זוג – בין אם בגדר “הלכת השיתוף” (לגבי זוגות שנישאו לפני יום 1.1.1974) ובין אם בגדר “הסדר איזון המשאבים” שבחוק יחסי ממון (לגבי זוגות שנישאו אחרי מועד זה). ככל שהאדם החייב הלך לעולמו, מתעוררות שאלות נוספות הנוגעות לתפקיד מנהל העיזבון, לפירעון חובות מתוך העיזבון, ולגבולות האחריות של בן-הזוג הנותר בחיים.

1. חובות בני זוג: בין חזקת השיתוף לאיזון המשאבים

א. הלכת השיתוף

על בני זוג שנישאו לפני תחילת שנת 1974, חלה דרך כלל “הלכת השיתוף”, שנקבעה עוד ב-ע”א 300/64 ברגר נ’ מנהל מס עזבון (פ”ד יט(2) 240). הלכה זו ממשיכה לחול גם כיום על זוגות ותיקים. עיקרה: אם בני הזוג ניהלו אורח חיים תקין ומאמץ משותף, הם נחשבים (מבחינת דיני הקניין) לבעלים שותפים של הנכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין, אף אם רשומים על שם אחד מהם בלבד. במקביל, נקבע בפסיקה, כי לצד השיתוף בנכסים מתקיים בנסיבות מסוימות גם “שיתוף בחובות”: ראו, למשל, רע”א 8672/00 אבו רומי נ’ אבו רומי (פ”ד נו(6) 175) ו-ע”א 806/93 הדרי נ’ הדרי (פ”ד מח(3) 685).

הכלל, אם כן, הוא כי כאשר נדרש להכריע אם חוב שנוצר בתקופת הנישואין הוא חוב “משותף” של שני בני הזוג, כך שניתן יהיה להיפרע ממנו גם מבן הזוג האחר או מנכסים משותפים – יש לבדוק האם החוב נוצר במסגרת “המאמץ המשותף” של בני הזוג או שמא מדובר בחוב “חיצוני” (כגון חוב הנובע ממעשה מרמה אישי שלא לצורך המשפחה).

ב. הסדר איזון המשאבים

על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.1974 חל המשטר הרכושי שבחוק יחסי ממון. הסדר זה דוחה את חלוקת הרכוש עד פקיעת הנישואין (גירושין או פטירה). עם פקיעת הנישואין, מתבצעת התחשבנות כספית בין בני הזוג שבמסגרתה כל אחד זכאי למחצית שווים של כלל הנכסים בני האיזון, למעט החריגים המנויים בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון (נכסים שהיו לפני הנישואין, מתנות, ירושות, ועוד). אומנם לשון החוק מפורשת באשר ל”נכסים” ו”שוויים” ואין הוא כולל במפורש “חובות”, אך בפסיקה עלתה פעמים רבות הטענה, שגם חוב מסוים של בן זוג אחד, בנסיבות, אמור לחולק בין שניהם – במיוחד אם נועד החוב לצורכי המשפחה. מנגד, לא יוטל על בן הזוג האחר להשתתף בחוב אשר נוצר למטרות אישיות לחלוטין, מבלי שתרם למאמץ המשותף או הניב תועלת משפחתית (ראו למשל ע”א 5640/94 חסל נ’ חסל (פ”ד נ(4) 250)).

בהקשר האישי של “חובות בני זוג מול העיזבון” עשויה השאלה בדבר מקור החוב להתחדד: האם ה”חוב” הוא חוב “משפחתי”, או חוב אישי של המנוח. בשיטה הישראלית, אין בשום דין עקרון קטגורי המטיל על בן זוג את מלוא חובות בן זוגו שהלך לעולמו, מעצם היותם נשואים בעבר. הכל תלוי בקיומו של שיתוף או אי-שיתוף באותו חוב (ראו עניין ונטורה, ת”א (שלום ת”א) 33100/03 ונטורה נ’ עיזבון עובדיה (פורסם בנבו, 2005)).

2. השלכות פטירת אחד מבני הזוג – פניה אל העיזבון ו/או אל בן הזוג הנותר

א. פניה למנהל העיזבון

כאשר אדם נפטר והותיר חובות, על הנושים לפנות אל העיזבון, אשר מנוהל כדין לפי צוואתו של המנוח או ללא צוואה, לפי מינוי מנהל עיזבון בהתאם לחוק הירושה, תשכ”ה-1965. סדרי החיכוך בין הנושים של המנוח לבין מנהל עיזבון מוסדרים בהליך “תביעת חוב”, לפי פרק ו’ לתקנות הירושה. לאחר שהעיזבון חולק ליורשים חלפו, לא ניתן עוד להיפרע מן העיזבון אלא במקרים חריגים.

ב. פניה לבן הזוג הנותר

מקום שבן הזוג הנותר, שהוא אינו חלק מהעזבון, חולק בנכס מסוים שנוצר מכספים משותפים, רשאי הנושה לבחון – האם יש מקום לראות בנכס זה כ”נכס משותף” שניתן לפרע ממנו את החוב. מנגד, נקבע, שאין מחילים “נשיאה משותפת” אוטומטית בכל חוב “אישי” של בן הזוג המנוח, העולה כדי מעשה פלילי או חובות עבר. החלת השיתוף בחובות מצטמצמת לחובות שנוצרו במסגרת המאמץ המשותף.

3. צירוף טענות בדבר “שיתוף בחובות” בכתב תביעה כנגד בן הזוג הנותר בחיים

יש שבתובענה כספית כנגד עיזבון, עותר התובע לקבל סעד חלופי נגד האלמנה (בן/בת הזוג הנותר) מכח חזקת השיתוף או מכח הסדר איזון המשאבים. במקרה כזה, הצד שכנגד עשוי לטעון כי אין כל עילה המחייבת את בן הזוג הנותר בחיים לשאת בחובות. במקרים מסוימים, בתי המשפט נעתרו לבקשות למחיקת העילה או עיכוב הדיון בה, בראותם כי אינה מגלה עילת תביעה אישית כלפי בן הזוג (ראו הלכת גרנות, בש”א (מחוזי ת”א) 26564/00, הלכת ונטורה הנ”ל, וכן ת”א 3037/01 איטונג בע”מ נ’ ארליך (תק-של 2004(2) 10835)). לעומת זאת, במקרים אחרים ראו בתי המשפט דווקא מקום להוסיף ולבחון עובדתית האם אומנם נוצר חוב משותף ולפיכך האם חזקת השיתוף או הסדר איזון המשאבים חל אף על חובות אלה.

4. “עניין תלוי ועומד” – עיכוב ההליך האזרחי עד להכרעת מנהל העיזבון

לא אחת, נוצר מצב שבו נושה מבקש לגבות את חובו מן העיזבון, ובמקביל – מגיש תביעה נגד האלמנה בטענה כי היא חבה בחוב (או בנכס) מכח חזקת השיתוף או איזון המשאבים. במצב כזה עולה שאלה של “הליך תלוי ועומד”. כלומר, כאשר ממילא הוגשה תביעת חוב למנהל העיזבון ובית המשפט לענייני משפחה מפקח על ניהול העיזבון, עשוי בית המשפט האזרחי או הרשם להורות על עיכוב ההליכים בתביעה כנגד האלמנה, עד שתתברר שאלת החוב בעיזבון. אם יתברר כי העיזבון חייב בתביעת החוב – אולי אין עוד צורך בתביעה כלפי האלמנה; ואם תביעת החוב נגד העיזבון נדחית – אולי הדבר משליך גם על טענות הנושה כלפי האלמנה.

כך נפסק לדוגמה ב-בש”א 154800/08 נורית ברנר נ’ איתמר צוקרמן (2008), שם נתבקש בית המשפט להורות על סילוק על הסף של סעיפי התביעה שעוסקים בהכרה ב”אחריות” בן הזוג הנותר, או לעכב את הדיון כולו נוכח היות ההליך תלוי ועומד בפני מנהל עיזבון בבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט אכן עיכב את ההליך עד להכרעה בתביעת החוב שהוגשה למנהל העיזבון. זאת בשים לב לאינטרס של מניעת כפל דיון ומניעת פסקי דין סותרים.

סיכום

הדין הישראלי אינו שולל עקרונית את האפשרות להיפרע מבן זוג חי, בגין חוב שנוצר על ידי בן זוגו שנפטר. אכן, בני זוג חולקים נכסים אך ורק במידה שהצטברו מתוך מאמץ משותף. ובאותה מידה, הם עלולים להתחייב גם בחובות שנוצרו לשם טובת המשפחה. אולם, אם מדובר בחוב הנובע ממעשים שלא נועדו לצורך המשפחה ומעולם לא זכו להסכמה או לתועלת תא משפחתי, אין עניין לכלול אותו כחוב משותף. היישום של עקרונות אלה מחייב פן עובדתי, בו בוחן בית המשפט את מכלול הראיות.

במקביל, מקום שהנושה הגיש תביעת חוב למנהל העיזבון כנגד העיזבון של המנוח, בעודו תובע עילה חלופית כלפי האלמנה, מתעורר צורך לבדוק אם לא ראוי לעכב את ההליך האזרחי נגד האלמנה, עד אשר תתברר שאלת זכאותו של הנושה כלפי העיזבון. אם במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה יוכרע שאין החוב בר-תביעה בעיזבון, ייתכן שחדל העניין לתבוע את האלמנה. מנגד, אם ייקבע שהעיזבון חייב, גם אז יש לבחון שוב את התביעה נגד האלמנה.

במקרים שבהם בן הזוג “החי” כן נתן ידו או הרוויח – ולו בעקיפין – מן החוב או מהכספים שהתקבלו, עלולה לקום אחריותו האישית מטעם חזקת השיתוף בחובות, או בגין תורת עילות עשיית עושר ולא במשפט, ועליו לפצות את הנושה ככל שמדובר בנכס משפחתי משותף או חוב משפחתי.

לבסוף, כאשר צפה ועולה סכסוך מורכב זה, לעתים ימנע בית המשפט האזרחי (או רשם ההוצאה לפועל) מהכרעה מיידית ויטיל עיכוב הליכים, עד שתיפתר תחילה שאלת החוב במסגרת תביעת חוב בעיזבון בפני מנהל העיזבון, ובפיקוח בית המשפט לענייני משפחה.

* המאמר לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.